התורה והמצוה ויקרא ד יג-יד: הבדלים בין גרסאות בדף

: [ויש לומר דר' יהודה לשטתיה דסובר דשבט שעשה בהוראת בית דינו חייב להביא פר אחד ושבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול גורר כל השבטים וחייבים להביא י"ב פרים כמבואר בסוגיא דהוריות שם. ואם כן מה שכתוב פה "והקריבו הקהל" (<small>שהוא שיביא ''כל קהל וקהל''</small>) משום דפה מדבר בהוראת בית דין הגדול כמו שכתוב "ואם כל עדת ישראל ישגו" שפירושו ''העדה המיוחדת'' כמו שסתם בספרא למעלה (פרשה ד משנה ב). ושם שאמר "עדה" סתם{{הערה|"והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה..." {{ממ|בדמבר|טו|כד}} - ויקיעורך}} שכולל גם עדה קטנה -- סנהדרי שבט אחד, לכן אמר "ועשו כל העדה" כי אז אין מביאין אלא פר אחד.]

# ומה שכתב "והקריבו הקהל" ולא אמר "והקריבו" סתם, ולמה כפל את השם? ומבואר אצלינו שדרך חז"ל לדרוש שהשם הנכפל בלי צורך ירמז על נושא אחר חוץ מנושא הנרמז בשם הראשון (<small>כמו שבארנו באילת שחר (כלל קלח)</small>). וכן פה יכוין שגם קהל אחר שלא חטאו יקריבו על ידי החוטאים.

# אולם שעל זה היה יותר נכון לומר "והקריבו '''קהל'''", לא "הקהל" בה' שמרמז על השם שנזכר ראשונה. אך שבא לדייק ההבדל בין פה ובין מה שכתוב בפר' שלח "והקריבו העדה"; שהקהל דפה שהם הנזכרים שעשו בהוראת בית דין הגדול-- הם חייבים על כל קהל וקהל, לאפוקי קהל אחר, שהוא שבט שעשה בהוראת בית דיןדינו, שעליו אמר "ועשו כל העדה" -- לא יקריב רק אותו שבט בלבד. וזהו שאמר '''''קהל הקהל''''' -{{ררר}} חד לגרירה^{<small>(#3)</small>}, וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו<small>^(#4)</small>.

: ר"ל שממה שכתב "והקריבו הקהל" רצונו לומר ''כל קהל וקהל''; וממה שלא אמר "והקריבו קהל" שירצה כל קהל (<small>שזה גדר השם שבא בלא ה' הידיעה להורות ''כל מי שיהיה''</small>)-- הוא להקיש שכמו שמה שכתוב "ונעלם מעיני הקהל" פירושו ''הקהל על ידי עיניהם'' שהם הסנהדרין שזה גדר פעל 'העלים' שנמשך אל העינים (<small>כמו שכתבנו למעלה ([[התורה והמצוה ויקרא ד יג-יד#סימן רמג|סימן רמג]]) וכן כתב רש"י בתענית {{הפניה-גמ|תענית|כד|בא}} ד"ה מעיני העדה), ''זקנים מאירים עיני העם''</small>). וכן מה שכתוב "והקריבו הקהל" היינו ''עם עיניהם'', שהם הבית דין, ששניהם יקריבו. ובזה אין סתירה ממה שכתוב פה "והקריבו הקהל" ושם אמר "ועשו כל העדה" - כי בשניהם פירושו שיקריבו הקהל עם עיניהם בראשיהם, והעדה עם עדתם,; שגם כלל העם נקראו בשם "עדה" בעת שהסנהדרין בראשיהם כמו שגדרתי שם זה היטב (<small>למעלה [[התורה והמצוה ויקרא ד יג-יד#סימן רמא|סימן רמא]]</small>).

: '''''ור' מאיר קהל הקהל לא דריש. הלכך תרי קהל כתיבי. מבעיא ליה לנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל. מה להלן בית דין ולא צבואצבור אף כאן בית דין דין ולא צבור'''''

: ר"ל דלר' מאיר יכוין בשם "קהל" על כלל ישראל, לא שבט אחד, ולכן ''קהל הקהל לא דריש'' כי מוכרח לכתוב "הקהל" בה' הידיעה על הקהל הנודע שהיא כל קהל ישראל, לא שבט אחד. והוא סבירא ליה דעיקר הוא מה שכתוב בפר' שלח "ועשו כל העדה" שהם הבית דין. וכן מה שכתוב "והקריבו הקהל" הוא נמשך על מה שכתוב "ונעלם מעיני הקהל" שעיני הקהל הם הסנהדרין שהם עיניהם הרואות ומורות. וכן מה שכתב "והקריבו הקהל" הם עיני הקהל שהם הסנהדרין.

והנה הרמב"ם פסק הכל כר' יהודה [<small>שמה שכתב הכסף משנה שם {{ממ רמב"ם|יב|שגגות|יג}} דדברי הרמב"ם כר' אלעזר בר' שמעון אינו מוכרח, וכמו שברר זה בפ"מ בפירוש ירושלמי (פרק א הלכה ו ד"ה רי"א) ובפירוש לירושלמי (פרק הרואה), עיי"ש. דדברי הרמב"ם עולים לר' יהודה</small>]. וכן דברי הרמב"ם {{ממ רמב"ם|י|ברכות|ט}} {{ממ רמב"ם|ז|קרבן פסח|}} עולים אליבא דר' יהודה, וכמו שכתבנו בזה במקום אחר. לבד ממה דסבירא ליה לר' יהודה דשבט אחד שעשה בהוראת בית דיןדינו חייב - לא פסק כוותיה.

ויפלא מאד, מה יעשה בדרשות הכתובים? הלא כפי דברי אביי הנ"ל לר' יהודה - ד' קהלי כתיבי, וחד לשבט שעשה בהוראת בית דין וחד לגרירה; וכיון דבגרירה סבירא ליה לרכר' יהודה - על כרחך דריש הכתובים כוותיה, ובהכרח ''דשבט שעשה בהוראת בית דיןדינו''-- חייב! והמפרשים העלימו עין מזה.

אולם למה שכתבנו הנה דרוש זה ד''שבט שעשה בהוראת בית דינו'' נשען על מ"ש בקרבן עכו"ם "ועשו כל העדה"; ולהרמב"ם יש לישב הכתובים במ"ש -- שגם לר' יהודה הבית דין הם המביאין מכל שבט ושבט,; שפירןוששפירוש מממה שאמר ר' יהודה ''"שהצבור מביאין"'' רצונו לומר ''שבית דין מביאין בעד הצבור'', דהא הבית דין הם הסומכים על הקרבן והם בעלי הקרבן. ושפיר נכון מה שפה אמר "והקריבו הקהל" ושם אמר "ועשו כל העדה", כי יש הבדל בין לשון 'הקרבה' ובין לשון 'עשיה' אצל הקרבנות. שעל מביאי הקרבן ישמש בלשון 'הקרבה' או 'לקיחה' או 'הבאה' -- על שמקדישין ולוקחים ומביאים אותו; ועל המקריבים אותו כשידבר על מעשיו ותיקוניו ישמש בלשון 'עשיה' כמו שכתב "זה האשה אשר תקריבו..את הכבש האחד תעשה..." {{ממ|במדבר|כח}}, "והקרבתם אשה עולה...כאלה תעשו ליום.." (שם). וגם פה "הקהל" הם המקריבים והזקנים הם העושים - ר"ל שהם סומכים עליו ונכנסים בעד הצבור להיות בעלי הקרבן.{{ססס}} אמנם בירושלמי (פ"א דהוריות ה"ח) אומר ''מאן דאמר חובת בית דין היא-- בית דין סומכין; מאן דאמר חובת צבור היא מי סומך? תניא שלשה מכל שבט וראש בית דין על גביהם סומכין וכולי דברי ר' יהודה''. וכן תרגם יונתן ''ויסמכון סבי כנישתא דאתמנין ארמכלין על תריסר שבטיא''.

אמנם בירושלמי (פ"א דהוריות ה"ח) אומר ''מאן דאמר חובת בית דין היא-- בית דין סומכין; מאן דאמר חובת צבור היא מי סומך? תניא שלשה מכל שבט וראש בית דין על גביהם סומכין וכולי דברי ר' יהודה''. וכן תרגם יונתן ''ויסמכון סבי כנישתא דאתמנין ארמכלין על תריסר שבטיא''. וסבירא ליה להרמב"ם, דמה שאמר אביי דחד הקהל מורה לשבט שעשה בהוראת בית דינו (<small>שפי' שבזה מבדיל בין מ"ש פה "והקריבו הקהל" ובין מה שכתוב בפר' שלח "ועשו..העדה" כנ"ל</small>) -- הוא לתרץ כפי שיטה זו דנשיאי שבטים סומכין והם העושים (<small>ר"ל, בעלי הקרבן,</small>) ולמה אמר "ועשו כל העדה"? ועל כרחנו מדבר בשבט שעשה בהוראת בית דיןדינו כנ"ל.{{ררר}} אבל אחר שבספרא מבואר שלר' יהודה סנהדרי גדולה סומכים כמ"ש {{ממספרא|מלבי"ם|ויקרא חובה|פרשה ו|מ"א-ב}} -- בלי זה נכון מה שכתב "ועשו כל העדה" -- שהעדה שהם הסנהדרין, הם העושין והסומכין; לפי זה מה שאמר ר' יהודה ''דשבט שעשה בהוראת בית דינו חייב'' על כרחך טעם אחר יש בו ואינו נתלה ונקשר עם יתר ההלכות שאמר בזה. ולכן פסק בפרט זה כדברי חכמים.