התורה והמצוה ויקרא ד יג-יד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 105:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ד|סימן רמד}}
{{דה מפרש|ונעלם דבר}} משנה ז' ומשנה ח' שבספרא הלז מובא בהוריות {{הפניה-גמ|הוריות|ד|א}}.
: ומקשה עליה '''''אמר מר יכול יהיו פטורים. ואי בקיום מקצת ובטול מקצת פטורים ובעקירת כל הגוף נמי פטורים, במה חייבים?!''''' ומשני '''''תנא הכי קשיא ליה, אימא "דבר" כולה מלתא משמע. תלמוד לומר "ונעלם דבר". מאי משמע? אמר עולא קרי ביה "ונעלם מדבר". חזקיה אמר אמר קרא "ועשו אחת מכל מצות"-- ולא כל מצות. רב אשי אמר אתיא דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה "כי יפלא ממך דבר למשפט וכולי"'''''
באור דבריהם, כי מלת "דבר"
* מצאנו לפעמים שמורה על דבר שלם-- "וישיבו אותם דבר" {{ממ|במדבר|יג|כו}}, "הבו לכם דבר ועצה" {{ממ|שופטים|כ}}, "הנני עושה דבר בישראל" {{ממ|ש"א|ג|יא}} -- שפירושו ''דבר שלם''.
* ולפעמים יורה על דבר קצתי-- "אך לאנשים האל אל תעשו דבר" {{ממ|בראשית|יא|ח}}, "כי אין נגרע מעבודתכם דבר" {{ממ|שמות|ה|יא}}, "ולנערה לא תעשה דבר" {{ממ|דברים|כב|כו}} שפירושו ''אל תעשה כל מאומה'', אף דבר כל שהוא.
ואחרי העיון יש בזה הבדל בין מאמרים שוללים ובין מאמרים מחייבים.{{רווח קשיח|1}} שבמשפט מחייב יבואר מלת "דבר"-- דבר שלם; ובמשפט שולל יבואר דבר ''כל שהוא'' (כמו שיש סגולה זאת במלת "כל" שבמשפט מחייב הוא מחייב כללי ובמשפט שולל הוא שולל כללי כמו שכתבנו במקום אחר). [<small>ובזה לא קשיא מה שהקשו התוס' ממה שדרשו ''"על פי שנים עדים יקום דבר"-- דבר ולא חצי דבר'', כי שם הוא משפט מחייב.</small>]
אולם פה יש להסתפק במלה זאת כי המשפט הזה הוא בצורתו משפט מחייב (כי מיחס את הנשוא שהוא ההעלמה אל הנושא שהיא העדה בחיוב) אבל ענינו הוא משפט שולל כי ההעלמה היא שלילת הידיעה ופירוש "ונעלם דבר מעיני הקהל" שהקהל לא ידעו את הדבר, שהיא שלילת הנשוא מן הנושא.{{ררר}}וידוע בהגיון כי משפטים כאלה שיורו חיוב מצד צורתן ושלילה מצד חמרן וענינם - דינם לפעמים כמשפט מחייב ולפעמים דינם כמשפט שולל. ולפי זה יש להסתפק פה אם נלך אחר צורת המשפט שבא בורת משפט מחייב ואם כן פירוש מלת "דבר"-- ''דבר שלם'' כמו שכן פירושו במשפט מחייב; או נלך אחר כוונת המשפט שההעלמה היא ענין שולל שלא ידעו את הדבר, ואם כן פירוש "דבר" ''מקצת דבר'', כי כן פירושו במשפט שולל.
וזה ספיקו של חז"ל בספרא. שתחלה אמרו ''"ונעלם דבר"-- לא שתעלם מצוה כולה'' - החליטו שדינו כמשפט שולל (<small>כי השקיפו על כוונת המאמר שפירושו ''שלא ידעו את הדבר'', שהוא שלילה</small>) שמלת "דבר" יפורש בו ''מקצת דבר''. ואחר כך אמרו ''אבל אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור וכולי יכול יהיו פטורים?'' דאימא "דבר"-- ''כולה מלתא'' משמע, רצונו לומר הלא נוכל לומר שנלך אחר צורת המשפט שהוא משפט מחייב וממילא פירוש מלת "דבר" - ''דבר שלם''.
ולברר ספק זה השיבו ''תלמוד לומר "ונעלם דבר"''. ונחלקו בגמרא בפירושו:
'''עולא אמר''' ''קרי ביה 'ונעלם מדבר{{'}}'', רוצה לומר שכבר נראה מגוף המשפט הזה שאין פירוש "ונעלם דבר" דהיינו דבר שלם רק ''ונעלם מדבר'' דהיינו מקצת דבר, כי בכל מקום שבא פעל 'העלים' נקשר תמיד עם מ"ם-- "לא היה דבר נעלם מן המלך" {{ממ|מ"א|י}}, "וה' העלים ממנו" {{ממ|מ"ב|ד}}, "אעלים עיני מכם" {{ממ|ישעיהו|א}}. וכן פה "ונעלם דבר מעיני הקהל", וזה סימן השלילה שנקשר עם מ"ם ששולל הנשוא מן הנושא, שמוכח מן הפעל עצמו שבא אחריו מ"ם שאתה צריך לקרות בו 'ונעלם מדבר', ר"ל מקצת דבר, כי המ"ם שבא על "מעיני העדה" הוא עֵד שהיא שלילת הנשוא מן הנושא והוא עֵד שפירוש "דבר" - מִדָבָר, רוצה לומר מקת דבר.
וגם יש עוד הכרח לדבריו. כי מלת "דבר" מוסב גם לפעל "ישגו" (שנעשה שגיאה והעלמה באיזה דבר ממצות השם) ופעל "שגה" נקשר תמיד -- או בב' או במ"ם. והוא,
* שאם יציין הפעול שעשו אותו על ידי שגיאה-- יציינהו בב':{{ררר}}"וגם אלה ביין שגו" {{ממ|ישעיהו|כח}}, "באהבתה תשגה תמיד...ולמה תשגה בני בזרה" {{ממ|משלי|ה}}, "וברוב אולתו ישגה" (שם).
* ואם יציין הפעול שלא עשו אותו על ידי שגיאה-- יציינהו במ"ם:{{ררר}}"אל תשגיני ממצותיך" {{ממ|תהלות|קיט}}, "לשגות מאמרי דעת" {{ממ|משלי|יט}}, "סלית כל שוגים מחוקיך" {{ממ|תהלות|קיט}}
ואם כן, פה ששגו ולא עשו כמצות ה' -- דינו להקשר במ"ם ופירושו ''ואם עדת ישראל ישגו ונעלם מדבר'' כי מצד שמלת "דבר" מוסב גם לפעל "ישגו" דינו כאילו כתוב "מִדבר". וכן מצד פעל "ונעלם" עצמו, רצוף גם כן במלת "דבר" ''קמת מן הדבר''. וכל זה כיון במה שאמר '''''קרי ביה "ונעלם מדבר"''''' [<small>לא כמ"ש המפרשים שמ"ם "ונעלם" שייך אל "דבר", שאיך נגרע מ"ם השורש ונעתקהו מקומו אל מלת אחרת?!</small>]
וחזקיה הוכיח [לא נגמר...]
==סימן רמה==
| |||