ביאור:משלי טו יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 6:
{{צמ|לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב - רוּחַ נְכֵאָה|משלי טו יג}}
/
==עצות==
שורה 22:
כשלאדם יש אופי עצוב ומדוכדך, אין זה מתבטא מייד במראה החיצוני, כי האדם מסוגל לשמור את העצבות שלו בלב ולהציג פנים שמחות כלפי חוץ, לפחות לזמן קצר, כמו שנאמר ב {{צמ|גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה|משלי יד יג}}( [[ביאור:גם בשחוק יכאב לב, ואחריתה שמחה תוגה|פירוט]] ).
אך לאורך זמן, העצבות משפיעה מבפנים - על המחשבות:
'''נכאה''' - מהשורש '''נכה''', כמו מַכָּה. '''רוח נכאה''' - רוח שקיבלה מַכָּה ונעשתה נֵכָה, ועכשיו אינה מסוגלת לזוז לכיוון של שמחה; [[ביאור:רוח נכאה = מחשבה שבורה ומיואשת|
'''ובעצבת לב רוח נכאה''' = כשאדם נמצא במצב של עצבות ודיכאון, קשה לו לשלוט במחשבות שלו, כל מחשבה שהוא מנסה להעלות בדעתו "נשברת" וסוטה לכיוון של ייאוש: " {{צפ|תוכן=כאשר אנשים מדוכאים מנסים להיאבק במחשבותיהם הדכאוניות, נבצר מהם ליצור לעצמם חלופות טובות יותר. לאחר שהחל הגל הדכאוני של המחשבה, יש לו השפעה חזקה, כמעט מגנטית, על מסלול האסוציאציות. לדוגמה, כאשר אנשים נתבקשו לפענח משפטים קצרים, שסדר המילים בהם השתבש, הם הצליחו בפיענוח היגדים דכאוניים ("העתיד הקרוב נראה רע") הרבה יותר מאשר בפיענוח היגדים מרנינים ("העתיד הקרוב נראה נפלא").}}
{{צפ|תוכן=נטיית הדיכאון להנציח את עצמו משפיעה אפילו על הסוגים של הסחות-הדעת שאנשים בחרו בהם. כאשר ניתנה לאנשים מדוכאים רשימה של דרכים - חלקן עליזות וקלות וחלקן כבדות ורציניות - להסיח את דעתם ממשהו עצוב... הם בחרו במידה גדולה יותר בפעילויות המלנכוליות. ריצ'ארד ונצלאף (Wenzlaff), פסיכולוג מאוניברסיטת טקסס, שערך מחקרים אלה, הגיע למסקנה כי אנשים שכבר נקלעו לדיכאון צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי למקד את תשומת ליבם במשהו עליז לחלוטין, ולהשגיח בקפדנות שלא יבחרו בשגגה במשהו - סרט סוחט דמעות, ספר טרגי - שישוב ויקדיר את מצב רוחם}} " {{קטן|קטן= (ד"ר דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית", עמ' 90)|}} .
שורה 46:
==דקויות==
הניגוד בין שני חלקי הפסוק אינו ברור, כי החצי הראשון של הפסוק מדבר על '''פנים''' המציינים מראה חיצוני, והחצי השני מדבר על '''רוח''' שהיא פנימית: {{צפ|תוכן=כי היה לו לומר: ובעצבת לב '''הפנים''' רעים או זועפים או חשוכים}} {{קטן|קטן= (רמ"ד וואלי)|}} :
1. ייתכן שבאמת הניגוד בין שמחה לעצב אינו מוחלט: השמחה מתבטאת במראה החיצוני של '''הפנים''', אך הצער הוא פנימי יותר ומתבטא בעיקר בדיכאון של '''הרוח'''. הבחנה זו חשובה במיוחד לאנשים העוסקים באבחון וייעוץ, שלא יטעו כשהם רואים אדם המפגין שמחה כלפי חוץ, כי ייתכן שבתוכו הוא מדוכא {{קטן|קטן= (ע"פ גליה)|}} .
שורה 59:
6. וייתכן שהפסוק עוסק ביחסו של האדם אל הזולת: '''כשהלב שמח''' - האדם '''מיטיב פנים''' לזולת, פונה אל הזולת ברצון ובנעימות; אולם '''כשהלב עצוב''' - הוא משרה אוירת '''נכאים''', אוירה שבורה ודכאונית על כל סביבותיו.
7. {{צפ|תוכן=כוונתו של החכם, ללמד שהכל תלוי ברוח, ואם לב שמח ייטיב פנים - הוא מפני שהרוח שמח, ואם בעצבת לב הפנים רעים וחשוכים - הוא מפני שהרוח נכאה. לאפוקי מסברתם הנבערה של אותם האומרים שהכל תלוי בתענוגי הגוף, כמו בריבוי אכילה ושתייה או בריבוי הטיול או בריבוי השחוק, שאם הרוח עצב - הדברים האלו אינם מועילים כלום לשמחו... ומכאן ילמדו הרופאים גם-כן, שאם יעשו כל הרפואות שבעולם לרוח עצב, לא יועילו כלום, אלא אם כן ידעו ממנו סיבת עצבתו... וכאשר הרוח יחזור לאיתנו, גם הגוף יחזור מייד לבריאותו, בלי הוצאות של כמה רפואות שהן לא לעזר ולא להועיל...}} {{קטן|קטן= (רמ"ד וואלי)|}} .
<div class="future">
::*אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המושג '''רוח נכאה''' [[ביאור:רוח נכאה = מחשבה שבורה ומיואשת|בפסוקים אחרים]] .
::*אולם, לא ברור לי מניין לו ש"לב שמח" מתייחס דווקא לשמחה בהנאות חומריות ו"עצבת לב" מתייחסת דווקא לעצבות על חטאים.
| |||