ביאור:משלי טו יג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ייטיב''' = יעשה טוב, יְיַפֶּה (כמו ב {{צמ|וְהַנַּעֲרָה טבת'''טובת מַרְאֶה''' מְאֹד|בראשית כד טז}}, {{צמ|וְגַם הוּא '''טוֹב תֹּאַר''' מְאֹד|מלכים א א ו}}).

אך כשלאדם יש אופי עצוב ומדוכדך, אין זה מתבטא בהכרחמייד במראה החיצוני., כי האדם מסוגל לשמור את העצבות שלו בלב ולהציג פנים שמחות כלפי חוץ, לפחות לזמן קצר, כמו שנאמר ב {{צמ|גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה|משלי יד יג}}( [[ביאור:גם בשחוק יכאב לב, ואחריתה שמחה תוגה|פירוט]] ).

אך לאורך זמן, העצבות משפיעה מבפנים - על המחשבות:

אם כך, לאדם שמח ישנם שני יתרונות על אדם עצוב - הוא נראה טוב יותר, וגם נעים יותר להיות במחיצתו.

==הקבלות==

{{צמ|וַיֶּאֱהַב ואוליגַּם זואֶת הסיבהרָחֵל שיעקבמִלֵּאָה|בראשית כט ל}}- מדוע יעקב אהב את רחל יותר מלאה?

אולי הסיבה היא, {{צמ|וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה|בראשית כט יז}}: " {{צפ|תוכן=[ועיני לאה] רכות}} {{צפ|תוכן=- שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, ובכתה}} " {{קטן|קטן= (רש"י ע"פ ב"ב קכג)|}} ; .

רחל ולאה היו שתי אחיות, ומן הסתם היו דומות במראיהן; אולם ללאה היה, כנראה, אופי '''עצוב''', וכתוצאה מכך היתה לה '''רוח נכאה''' - היא חשבה מחשבות דיכאוניות על הגורל המר המצפה לה עם עשו; כתוצאה מכך היא בכתה, והיופי שלה לא בא לידי ביטוי. אולם לרחל, כנראה, היה '''לב שמח''' {{קטן|קטן= (ע"פ הרב יצחק גינצבורג, "יין המשמח" חלק שני)|}} , והוא '''היטיב את פניה''', ולכן היתה יפת תואר (" {{צפ|תוכן=הוא צורת הפרצוף}} "), ויפת מראה (" {{צפ|תוכן=הוא זיו קלסתר}} "). וכדבריכדברי המשורר " {{צפ|תוכן=כשאת בוכה - את לא יפה...}} ".

3. יש שפירשו, שגם ה '''פָנִים''' כאן מסמלים את בריאות הגוף והנאתו: " {{צפ|תוכן=...שלא יעלה על הדעת שאין תועלת והפסד על מחשבות הלב... כי יש ללב פועל בגוף - כי עיקר הנאת הגוף וצערו תלויים בלב, כי '''משמחת הלב''' יגיע עיקר תענוג הגוף... '''ובעצבת ליבו''' ויגונו יגיע שבר רוח, ולא תימצא הנאה לגוף עם שבר רוח}} " {{קטן|קטן= (הרב יונה גירונדי)|}} .

4. אפשר לפרשייתכן שה '''פָנִים''' כאן מסמלים את הכיוון שאליו האדם '''פונה''' ומסתכל: '''לב שמח ייטיב פנים''' = כשהאדם שמח, הוא מצליח להתקדם היטב בכל כיוון שאליו הוא פונה; אך כשהאדם עצוב, רוחו שבורה ואין לו מוטיבציה להתקדם לשום כיוון: " {{צפ|תוכן=כי השתוקקות האדם למצוה לעשותה או לשאר דברים היא באה מהרוח השורה בו... מי '''שליבו שמח''' בעמלו, ייטב '''פנים''' שלו... אבל מי '''שליבו עצב''' - '''הרוח''' שלו... '''שבורה''', ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל}} " {{קטן|קטן= ( [[:הגאון מווילנה על משלי טו יג|הגאון מווילנה]] )|}} .

5. ויש מפרשים,וייתכן שגם ה"פנים" וגם ה"רוח" הם משל לתקשורת בין ה' לבין האדם - ה' "מסביר פנים" לאדם, ומשרה עליו את "רוח הקודש": " {{צפ|תוכן='''פנים''' בפנים דיבר ה' עמכם... '''רוחי''' אשר עליך...}} " {{קטן|קטן= ( [[:הגאון מווילנה על משלי טו יג|הגאון מווילנה]] )|}} ; לפי זה, הפסוק מלמדנו ש" {{צפ|תוכן=אין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה}} ".

67. ויש מפרשים, שבפסוקנו המושג '''רוח נכאה''' מתאר מראה חיצוני - " {{צפ|תוכן=יראה לך... רוח של זעף}} " {{קטן|קטן= (רש"י, יסוד מלכות)|}} , ולפי זה הוא אכן מנוגד לביטוי '''ייטיב פנים'''.

78. ויש מפרשים, שהניגוד העיקרי בפסוק הוא בין "פנים" לבין "רוח", ויש לקרוא את החצי השני של הפסוק "ובעצבת לב '''ייטיב''' רוח נכאה"; כלומר, לב שמח בהנאות החומריות משפר רק את המראה החיצוני, בעוד שלב עצוב המצטער על חטאיו משפר גם את המחשבות הפנימיות {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} .

</div> </div>