ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 15:
הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בערוב
:רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר,
::עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:
<קטע סוף=א/>
שורה 26:
אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים,
:ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסור עליכם.
:רבי יהודה אומר בלשון אחר: מהרו ועשו צרכיכם במבוי, עד שלא יוציא ויאסור עליכם:
<קטע סוף=ב/>
==משנה ג==
שורה 41:
אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב -
:ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם.
נתנו לו רשותן - הוא מותר והן אסורין.
שורה 47:
היו שנים - אוסרין זה על זה,
:שאחד נותן רשות - ונוטל רשות, שנים נותנים רשות - ואין נוטלין רשות:
<קטע סוף=ג/>
שורה 56:
מי {{ב|שנתן רשותו - והוציא| לחצר למרות שויתר עליה}}, בין בשוגג בין במזיד - הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.
:רבי יהודה אומר: {{ב|במזיד - אוסר,|כי ביטל את מתן הרשות}} בשוגג - אינו אוסר:
<קטע סוף=ד/>
===חטיבה II: מי לא צריך לערב?===
שורה 65:
בעל הבית שהיה שותף לשכניו, לזה ביין ולזה ביין - אינם צריכים לערב.
:לזה ביין ולזה בשמן - צריכים לערב.
::רבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה - אינם צריכים לערב:
<קטע סוף=ה/>
שורה 75:
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד,
:בית שמאי אומרים: ערוב לכל חבורה וחבורה.
:ובית הלל אומרים: ערוב אחד לכולן.
:ומודים, בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות - שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה:
<קטע סוף=ו/>
שורה 89:
האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם {{ב|וישנים בבתיהם -|ובחצר המשותפת יש גם דיירים נוספים}}
:צריכין ערוב לכל אחד ואחד.
לפיכך: אם שכח אחד מהם ולא ערב - מבטל את רשותו.
:אימתי? - בזמן שמוליכין ערובן {{ב|במקום אחר,|שהעירוב של החצר אינו אצל אחד מהם}}
:אבל אם היה ערוב בא אצלן, או שאין עמהן דיורין בחצר - אינן צריכין לערב:
<קטע סוף=ז/>
===חטיבה III: באילו חצרות צריך לערב?===
שורה 104:
חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי,
:ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי - מותרין בחצרות ואסורין במבוי.
:ואם {{ב|נשתתפו במבוי|גם אם לא עירבו את החצרות}} - מותרין כאן וכאן.
:ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא ערב - מותרין כאן וכאן.
:{{ב|מבני מבוי|שאינו באחת החצרות}} ולא נשתתף - מותרין בחצרות ואסורין במבוי,
::שהמבוי לחצרות - כחצר לבתים:
<קטע סוף=ח/>
שורה 119:
{{ב|שתי חצרות זו לפנים מזו,|לבני החצר הפנימית יש זכות בחיצונית.}}
:ערבה הפנימית ולא ערבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה.
{{הע-שמאל|לדעת ר' עקיבא אין לאנשי החצר החיצונה ברירה אלא לערב עם הפנימיים.
שורה 125:
:החיצונה ולא הפנימית - {{ב|שתיהן אסורות.|בשיטת ר' עקיבא לקמן.}}
:ערבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה,
:וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה:
<קטע סוף=ט/>
שורה 142:
נתנו ערובן במקום אחד,
:ושכח אחד, בין מן הפנימית בין מן החיצונה, ולא ערב - שתיהן אסורות.
:ואם היו של יחידים - אינן צריכין לערב:
<קטע סוף=י/>
{{כותרת תחתונה משנה מבוארת|ערובין|ו}}
|