ביאור:משנה ערובין פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בערוב

 

 

 

<קטע סוף=א/>

 

אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים,

 

 

<קטע סוף=ב/>

==משנה ג==

אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב -

 

 

נתנו לו רשותן - הוא מותר והן אסורין.

היו שנים - אוסרין זה על זה,

 

<קטע סוף=ג/>

 

מי {{ב|שנתן רשותו - והוציא| לחצר למרות שויתר עליה}}, בין בשוגג בין במזיד - הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.

 

<קטע סוף=ד/>

===חטיבה II: מי לא צריך לערב?===

בעל הבית שהיה שותף לשכניו, לזה ביין ולזה ביין - אינם צריכים לערב.

 

 

<קטע סוף=ה/>

 

חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד,

 

 

 

<קטע סוף=ו/>

 

האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם {{ב|וישנים בבתיהם -|ובחצר המשותפת יש גם דיירים נוספים}}

 

 

 

 

<קטע סוף=ז/>

===חטיבה III: באילו חצרות צריך לערב?===

חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי,

 

 

 

 

:{{ב|מבני מבוי|שאינו באחת החצרות}} ולא נשתתף - מותרין בחצרות ואסורין במבוי,

 

<קטע סוף=ח/>

 

{{ב|שתי חצרות זו לפנים מזו,|לבני החצר הפנימית יש זכות בחיצונית.}}

 

{{הע-שמאל|לדעת ר' עקיבא אין לאנשי החצר החיצונה ברירה אלא לערב עם הפנימיים.

 

:החיצונה ולא הפנימית - {{ב|שתיהן אסורות.|בשיטת ר' עקיבא לקמן.}}

 

 

רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה,

 

<קטע סוף=ט/>

 

נתנו ערובן במקום אחד,

 

 

<קטע סוף=י/>

{{כותרת תחתונה משנה מבוארת|ערובין|ו}}