ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא חובה/פרשה א ופרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 39:
 
<קטע התחלה=סימן קצו/>[ז] "אשר לא תעשינה"-- יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת?...{{ררר}} תלמוד לומר {{ממ|במדבר|טו|כט}} "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה"-- הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.
* [ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו!{{רווח קשיח|1}} ומה עבודת כוכבים מיוחדת-- שמשנאסרה לא הותרה<small><sup>(1א)</sup></small>,שמשנאסרה ולאלא הותרה, מכללה<small><sup>(2ב)</sup></small>,ולא וחייביםהותרה עליה מיתת ביתמכללה, דין<small><sup>(3ג)</sup></small>,וחייבים ואיסורהעליה נוהגמיתת בבניבית נחדין, כישראל<small><sup>(4ד)</sup></small>ואיסורה נוהג בבני נח כישראל - אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה;{{רווח קשיח|2}} ומה אני מרבה?{{רווח קשיח|1}} {{הערה|עי' במלבי"ם שהספרא מונה כאן סך הכל שבע זוגות של מצות שנדרשין מג' פעמים "מכל מצוֹת" ופעם א' "אחת ממצוֹת..." הכתובים בפרשה כאן. והוספתי מספרי הזוגות להקלת הקריאה - ויקיעורך}}את <sup>(1a)</sup>משכב זכור <sup>(1b)</sup>והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.
** <big>(</big> אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור:
::: הזכור - בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה - במינה מותרת ושלא במינה אסורה;
::: הזכור - לא עשה בו את הקטון כגדול, והבהמה - עשה בה את הקטנה כגדולה. <big>)</big>
* [ט] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(2a)</sup>לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה -- שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם <sup>(2b)</sup>בתו ובת בתו ובת בנו.
* [י] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(3a)</sup>לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעכו"מ. ומוסף עליהם <sup>(3b)</sup>חמותו ואם חמותו ואם חמיו.
* [יא] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(4a)</sup>לרבות נערה המאורסה <sup>(4b)</sup>והמחלל את השבת<small><sup>(3)</sup></small>.
** <big>(</big> אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה:
::: נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר;
::: השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.<big>)</big>
* [יב] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(5a)</sup>לרבות אשת איש <sup>(5b)</sup>והנדה;
** <big>(</big> אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש:
::: אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין;
::: אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.<big>)</big>
* [יג] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(6a)</sup>לרבות אשת אחיו <sup>(6b)</sup>ואשת-אחי-אביו.
** <big>(</big>אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו:
::: אשת אחיו, אם יש לו בנים-- אסורה, אין לו בנים-- מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים-- אסורה.
::: אשת אחיו-- עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו-- לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.<big>)</big>
* [יד] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(7a)</sup>לרבות [אשת אחיו מאמו] <small>(''"אחותו ואחות אביו ואחות אמו"'' לא גרסינן - מלבי"ם)</small> שאין לה היתר כעכו"ם.
* כשהוא אומר "מכל מצות השם"-- <sup>(7b)</sup>לרבות אחות אשתו.
 
 
שורה 107:
* אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח!
* אמרתי לו, הבהמה כשבת!<קטע סוף=סימן קצט/><קטע סוף=ויקרא ד ב/>
 
 
 
<references/>