ביאור:בראשית יג ח: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) |
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) לוט נושל מלהיות יורשו של אברם |
||
שורה 12:
=== מה היתה הבעיה? ===
לאברם לא היו ילדים ביוצאו
=== הפתרון ===
נקודה חשובה היא שאברם פתח בשיחה. הוא חשב על העניין זמן מה עד שהחליט לדבר.
# אברם היה יכול להחליט על
# אברם היה יכול לשתוק ולחכות שלוט יתלונן או יעזב מרצונו.
# אברם היה יכול להשתלט על רכושו של לוט, שלמעשה כאילו היה רכושו שלו עצמו, כיון שלוט הלך איתו ונהנה מהגנתו.
# אברם בחר בהפרדה וגרוש באומרו בהתחלת הצהרתו "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" ([[בראשית יג ט]]). אברם פקד על לוט "'''לך ממני, אני לא רוצה בחברתך או רכושך'''". אברם אומר "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", ויש בזה יותר איום מאשר מילות פיוס. כלומר אם לא הינו אחים כבר הייתי מתקיף אותך.
# אולם קיימת גם אפשרות שאברם התכוון שהם יחלוקו את חלקתם שלהם "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" ([[בראשית יג ט]]), וכך לוט יקח צד אחד לקביעות ואברם יקח צד אחר, והרועים לא יהיו במגע.
אולם כאשר אברם הראה שיש ריב אישי בינהם, לא היתה ברירה ללוט אלא לעזוב את כל הנחלה לאברם ולצאת ולרכוש חלקה במקום אחר לגמרי, מחוץ לארץ כנען, מקום שבטוח שאברם לא יבוא לגור בסביבתו בגלל רשעת האנשים שם. ואכן אברם "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ([[בראשית יג יח]]) אשר בין "מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל" ([[בראשית יג ג]]), ולא עבר למקום אחר כהצעתו. ניתן להבין שאברם נעשה בעל חוב ללוט עבור החלקה, ולכן, אולי, אברם יצא להציל את לוט ולא לקח מרכושו של לוט "אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל" ([[בראשית יד כג]]).
=== תגובת לוט ===
לוט מבין את אברם ויודע שאין אפשרות להתווכח. העניין סוכם ונחתם. כל שהוא עושה זה "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" ([[בראשית יג י]]) "וַיִּבְחַר ... וַיִּסַּע ... וַיִּפָּרְדוּ" ([[בראשית יג יא]])<br>
לוט לא הוציא מילה ונסע לסדום. כתוב "וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו" ([[בראשית יג יא]]).
גם כאשר אברם מציל את לוט "וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב" ([[בראשית יד טז]]) לוט לא אומר מילה לאברם ולא בא לגור עם אברם אלא חוזר לסדום. כאשר מלך סדום נותן את הצעתו הנדיבה לאברם ואומר "תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ" ([[בראשית יד כא]]), ורכוש זה כולל את רכושו של לוט, אנו מאוד מופתעים לראות את תגובתו החריפה של אברם. כשאברם אמר "וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם" הוא רומז לרשעתם של אנשי סדום אולם אפשרי גם שהוא פונה לרכושו של לוט, ושבעקבות המריבה ביניהם אברם אומר ללוט: לא לקחתי כשנפרדת ממני, ולא אקח עכשו כדי שלא תיהיה לך תביעה עלי. ואם לדעתך לקחתי את חלקתך, הרי אני משלם לך ברכושך המושב ואני יותר לא בעל חוב לך.
|