התורה והמצוה ויקרא ב יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרק יד|סימן קמד}}
במלח תמלח: בכל מקום שהשם שבו נעשה הפעל מובן מאליו אין דרך שיבא השם, כמו "וידבר" "וירח" "וילך" "וירא" אצל "וידבר בפיו" "וירח באפו" "וילך ברגליו" "וירא בעיניו", אם לא לכוונה פרטית-- "וילך ברגליו" שלא הלך על הסוס, "שמע באזניך וראה בעיניך" לא על ידי אחרים שומעים ורואים ומגידים, "בוער באש" כי יוכל לבער על ידי דבר זולת האש, גחלת וסיד רותח (עיין באילת בשחר כלל יג). ומכל שכן כשהפעל בנוי מן השם שלא יבוא השם עם הפעל:{{רווח קשיח|1}} "ויאהל עד סדום", לא "ויאהל אהל". ואחר שאמר "תמלח" למה אמר "במלח"? ואם רצה להזכיר השם היה לו לומר "במלח תקריב" או "תשים" או "יהיה".
ואמרו חז"ל בספרא, הובא במנחות (דף כא), שאם יאמר "במלח יהיה" או "במלח תשים" נבין ממנו שהקרבן יהיה מושם במלח ומוקף ממנו מכל צדדיו [<small>מה שאמרו ''יכול תבונהו'' פירשו רבה בר עולא (שם) ''יכול תבוננו כתבן וטיט'' (מלשון תבן שהתי"ו שרשית). ''אמר ליה אביי אי הכי "יתבוננו" מבעיא ליה!'' (שלפי זה צריך להוסיף אות אית"ן המשמש על העתיד על התי"ו שהוא שרשית) ''אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין'' (ושרשו "בנה" מנחי ל"ה). ''אמר ליה רבא אם כן "יבננו" מבעיא ליה'' (ר"ל "תבננו" או "תִבְנֵהו"). ''אלא אמר רבא יכול תבונהו יכול יתן בו טעם כבינה'' (מנחי ע"ו)</small>]. לכן אמר "תמלח".
ואם יאמר הפעל "תמלח" לבד נאמר שדי במי מלח, כי פעל "מָלַח" יצדק כל שהנמלח יש בו טעם מלוח. לכן אמר שצריך שימלחנו במלח עצמו, לא במי מלח. ועיין בסמ"ג (לאוין קלז).
==סימן קמה==
| |||