ביאור:אסתר ט י: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בני המן לא אבדו
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
שורה 5:
ראו [[ביאור:דבר המלך ודתו|דבר המלך ודתו]]
 
== הכל לפי החוק ודתי המלך ==
למרות שבשושן הרגו ואיבדו חמש מאות איש, היהודים רק הרגו את בני המן ולא "איבדו" אותם. מכאן ניתן להבין ש"איבוד" הוא עונש קטן מהריגה.<br>
=== הָרָגוּ ===
למרות שבשושן הרגו ואיבדו חמש מאות איש, היהודים רק הרגו את בני המן ולא "איבדו" אותם. מכאן ניתן להבין ש"איבוד" הוא עונש קטןשונה וקטן מהריגה.<br>
את בני המן השאירו זרוקים על האדמה עד שהם נתלו בכבוד, מכאן ש"איבוד" אינו העלבון הזה של הפקרת הגופה בחוסר כבוד.<br>
את בני המן לא איבדו, לא שכחו ומחקוולא מחקו, להפך שמם הונצח לנצח ככתוב "זכור את עשה לך עמלק".<br>
 
=== וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם ===
הותר ליהודים, בפקודת המלך שמרדכי כתב וחתם בשם המלך, לבוז את אויביהם.
אולם, מקובל שהתוקפים הם עמלקים ורכושם חרם לאדוני. במקרה זה היהודים הראו את תרבותם ולא נגעו ברכוש הפורעים אשר נותן למלך, אשר אינו חייב בחרם.<br>
אולם היהודים מצאו גם רכוש גנוב בידי הפושעים אשר נגנב מיהודים לפני פקודת המן ועד יום הפור. השבת רכוש זה אינו "ביזה", וכפי שדוד המלך פסק הרכוש הזה יחולק שווה בין הלוחמים והיושבים על הכלים, ומרדכי הוסיף "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" ([[אסתר ט כב]]).