טהרת הקודש (אהרן ראטה) הקדמה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|טהרת הקודש|||הקדמה|א}} לשם יחוד קודב״ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ע״י האי טמיר ונ..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{סרגל ניווט|טהרת הקודש|||הקדמה|א}}
 
לשם יחוד קודב״ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ע״י האי טמיר ונעלם בשם כל ישראל, אמר ה׳ יתברך ויתעלה ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלקיך שמה, אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך, (דברים ל) כאן באלו הפסוקים הבטיח לנו הבורא יתעלה בשני הבטחות הבטחת הרוחני והגשמי שהוא גאולת הנפש והגוף, הבטחת הגשמי כפשוטו שע״י תשובה יקבץ ה׳ נדחינו מארבע כנפות הארץ, כאשר כבר הבטיחה לנו תורתינו הקדושה שבאחרית הימים ישובו ישראל בתשובה, ועי״ז ישובו מגלותם לאדמתם, כדכתיב (דברים ד) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקולו, ומובא ברמב״ם ז״ל סוף הלכות תשובה וז״ל וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן גגאליןנגאלין שנאמר והי׳ כי יבואו עליך כל הדברים וגו׳ ושבת עד וכו׳ עכ״ל, אבל מתי יהא זה ובאיזה אופן ומי ומי שיזכה לזה אין אתנו יודע עד מה.
 
והבטחה שניה שהבטיח לנו ה׳ כאן, שע"י תשובה יקבץ ה׳ נדחינו מארבע כנפות הארץ אשר רומז לניצוצי הקודש שנתפזרו בכל העולם מה שמוטל על כללות ישראל להעלות ולברר, ועד השיעור המשוער בעיגיבעיני יוצר ובורא כל עד ביאת גואל צדק במהרה בימיגובימינו אמן, שזה הי׳ תכלית גלותן של ישראל להעלות אלו הניצוצי קודש, כאשר מבואר בדברי רבינו האריז״ל על מאמר רז״ל (פסחים פ״ז) א״ר אלעזר לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין העכו״ם אלא כדי שיתוםפושיתוספו עליהם גרים שנאמר וכו' ולכאורה קשה וכי בשביל גרים נצטרכו ישראל להגלות ולסבול כ״כ יםורי הגלות ועול האומות שהוא נגד השכל, אלא הכונה אלו הניצוצי קודש שגקראו גרים שמוטל על כל דור להעלותם, כי אלמלי ישראל לא חטאו לא הצטרכו לזה לילך לגולה לקבץ ניצוצי הקודש רק הניצוצי קודש היו מתקבצים מאליהם והיו באים מארבע כנפות הארץ לארצינו, ובעבור שחטאו גלו ונצרך להם בעצמם להתפזר במדינות ומקומות רחוקים לקבץ אלו הנידחים בכח תורתן ותפלתן ומעשיהם הטובים, וכשיגמר העלאות ניצוצי קודש שמוטל על כללות ישראל להעלותם, אז תיכף ומיד יצמח צמח צדיק, ואם היו כללות ישראל או רובם שבו בתשובה אז היו מתקבצים בפעם אחד כל הגיצוצין מכל העולם והי׳ תיכף ומיד הגאולה, כמבואר מהאריז״ל בשער הפסוקים עה"כ הקטן יהי׳ לאלף עיי״ש, ועיין בזה בספר הקדוש באר מים חיים על פרשת נצבים ותמצא דברים מתוקים מדבש, ויתר הביאור בהעלאת הניצוצין יתבארו קצת במאמר תיקון הנפש בע״ה ובמאמר תיקון יסוד.
 
והנה כתבה התורה אלו הפסוקים בלשון יחיד כי כמו שיש גאולה בכלל, ככה יש גאולה בפרט, שמוטל אקרקפתא דבר נש להעלות אלו הניצוצות השייכים לשרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועד שלא יגמור בירור וקיבוץ אלו נדחים, מוכרח הוא להתגלגל ולהתגלגל הגם פעמים אין מספר עד שיזכה להעלות ולברר את כלם, ואז נתקן בתיקון השלם ועולין נפשו רוחו ונשמתו למקומות הראויים להם לפי מעשיהם הטובים, ובכל יום יש לכללות העולם וגם לנפש הפרטי ניצוץ אחר לתקן הכולל כמה ניצוצין, לכן אין שום יום דומה לחבירו ואין שום תפלה דומה לחברתה כידוע מדברי רבינו האריז״ל בפע״ח ובשער הגלגולים, ואם אדם ח"ו פוגם בחטאיו אז לא די שאינו מתקן הניצוצי קודש רק מקלקל ודוחה הניצוצי קודש שהמה חלקי נפשו ורוחו ממש למקום חיצונים, והנשמה יש לה ג״כ ירידה בסיבת אלו הניצוצין, וזה המכוון של ותגל מרגלותיו כמובא בתיקוני זוהר דף קל״ב והמה שבוים בין החיצונים בצער ובצרה גדולה, וזה הסוד שאמר הכתוב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום כידוע, ולפעמים ע׳״י עונות האדם נידחין הניצוצין כל כך עד שיורדין לז׳ ארעין תתאין, ואם אדם אינו מתקן נפשו בתשובה אז בעצמו לאחר פטירתו יורד ונדחה עד שם ע״י עונותיו, ואז קשה לו התיקון מאד ועובר זמן וזמנים ימים ושנים הרבה עד שיזכה אחר הרבה צרות ומרירות בלי שיעור לעלות ולהתקן.