ביאור:משלי כב יז: הבדלים בין גרסאות בדף

עליך '''להאזין''' ולהבין את דבריהם של '''חכמים''' אחרים, אבל את '''לבך''' ( [[ביאור:לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות|= מקום המחשבות שלך]] ) תקדיש '''לדעתי''' , לדעת שאני מלמד אותך, שהיא דעת ה'.

על-פי רבי מאיר, הפסוק מתייחס אפילו לחכמים שהם רשעים: " {{צפ|תוכן=רבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה ד'אחר'? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן... אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: '''הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי''' - "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי". קשו קראי אהדדי! - לא קשיא: הא בגדול, הא בקטן.}} " {{קטן|קטן= (( [[ביאור:בבלי חגיגה דף טו#עמוד ב|בבלי חגיגה טו ב]] ))|}} כלומר, מכיוון ששלמה המלך הרשה לעצמו ללמוד את דבריהם של חכמים אחרים, שאינם בהכרח ישראליים או צדיקים, כדי לשלב את דבריהם בספרו, הרי שמותר לכל אדם לעשות אותו הדבר וללמוד דברי חכמה מאנשים שאינם צדיקים, ובלבד שהוא אדם '''גדול''' בדורו (כמו שלמה בדורו), שיש לו צורך ללמוד את דברי החכמה האלו כדי להביאם אל רשות הרבים. מותר לו '''לשמוע''' את דברי החכמים האחרים - " '''הט אזנך ושמע דברי חכמים''' ", אך לא לתת להם להשפיע על ליבו. הלב צריך להיות מלא בדעת ה' - " '''ולבך תשית לדעתי''' ".

והוא ממשיך: '''

'''בטן''' [[ביאור:בטן = מקום ההולדה ומקום ההתחלה, מקום העיכול ומקום הרגשות המיידיים|= מקום הרגשות המיידיים]] , שאינם נובעים ממחשבה. את דברי החכמים האחרים יש '''לשמור בבטן''' , כלומר מחוץ ללב; האדם צריך להבחין ולהפריד בין דברים שלמד מהחכמים הקשורים אל ה', לבין דברים שלמד מחכמים חיצוניים.

החכם מסביר לתלמידו, מדוע החליט שאפשר לחשוף אותו לחכמות חיצוניות: '''

1. הפירוש שלפיו " '''חכמים''' " הם חכמים חיצוניים, שעשויים להיות גם רשעים, לקוח מהדברים המיוחסים לרבי מאיר בתלמוד. רש"י, בפירושו לפסוק זה, לא הגביל אותו לאדם גדול בלבד, אלא פירשו כהנחיה כללית: " {{צפ|תוכן='''הט אזנך שמע דברי חכמים''' - ללמוד תורה מחכם כל שהוא, '''ולבך תשית לדעתי''' - ואם רבך רשע, לא תלמוד ממעשיו}} " {{קטן|קטן= ( [[Wiki/:קטע:רש"י_על_משלי_כב_יזי על משלי כב יז|רש"י]] )|}} .

2. לפי רוב המפרשים, פסוקים 18-19 מדברים על חכמת התורה, ומלמדים שיש לשמור אותה היטב בבטן וגם על השפתיים (ברגש וגם בדיבור), וכן שעיקר חכמת התורה הוא הבטחון בה'. '''

1. רוב המפרשים פירשו '''נעים''' = ראוי וטוב: " {{צפ|תוכן=כי נעים יהיה לך לאחר זמן, אם תשמרם ותצפנם בבטנך, שלא תשכחם}} " {{קטן|קטן= (רש"י)|}} , " {{צפ|תוכן=כאשר כל דברי התורה '''יחדיו''' יהיו '''נכונים''' על '''שפתיך''' מבלי שגיאה ובלבול}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .

2. ויש שפירשו '''נעים''' = מתנועעים ומתנודדים: " {{צפ|תוכן='''כי''' אם '''תשמרם בבטנך''' הם '''נעים''' ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך... אם יצאו מבטנך '''אל שפתיך''' , להביעם בשפתי דעת, אז '''ייכונו''' , לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} . '''

1. יש שפירשו, שהבטחון בה' הוא '''אמצעי''' ללימוד תורה: " {{צפ|תוכן=אני מודיעך שתבטח בה' ותעסוק בתורה, ולא תאמר 'איך אבטל ממלאכתי? ואיך אתפרנס?'}} " {{קטן|קטן= (רש"י)|}} , " {{צפ|תוכן=תבטח בה', אשר נתן חוקי החכמה, שהוא יודע סודם ואמיתתם, ואל תסתפק בהם מאומה}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} .

2. ויש שפירשו, שהבטחון בה' הוא '''המטרה''' של לימוד התורה: " {{צפ|תוכן=כוונתי בכל המוסרים אשר ערכתי לך - להגיע מהם אל הביטחון, כי כל המידות הטובות צריכות להגיע האדם אל היראה... והביטחון - מן המדרגות העליונות אשר ביראת חטא...}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} , " {{צפ|תוכן=ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'}} " {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} .