התורה והמצוה ויקרא א טו-טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 98:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|טז|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ז|סימן פד}}
והסיר את מוראתו: שרשו '''ראה''', ענין לכלוך וטנוף. וכן "וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי" {{ממ|נחום|ג|ו}}. והמ"ם כמ"ם '''מקדש משכן מחנה''', שפירושו ''מקום'' החניה, כן "מוראתו" - ''מקום שבו הטינוף''. כי בבהמה אמר "והקרב ירחץ במים", ובעוף צוה להשליכו. וזה לכ"ע שגם המעים בכלל, שאי לאו כן היה לו לומר שירחצם במים, כי בודאי לא יקריבם עם הטנופת, והכתוב לא הזכיר רק הזפק שלא נמצא דוגמתו בבהמה.
אבל בקרקבן יש פלוגתא בספרא ובזבחים (דף סה) -- שלדעת אבא יוסי צריך להסיר גם אותו, ולדעת התנא קמא אינו צריך להסירו כי הפרש שבו יוסר בקל שלא על ידי רחיצה ואינו בכלל "מוראתו" לדעת התנא קמא.
ובנוצתה, רוצה לומר, עם הנוצה שכנגד מקום המוראה (וכינוי הה"א על "מוראתו" שהוא לשון נקבה) כמו "גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה" {{ממ|יחזקאל|יז|ז}}, "אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה" {{ממ|איוב|לט|יג}}. וכך פירשו ראב"ע ורשב"ם, [[קטע:רש"י על ויקרא א טז|ולא כרש"י]]. ועל זה לא חלק אבא יוסי כלל כי מחלקותו הוא רק אם הקרקבן בכלל "מוראה".
ולפי זה מ"ש במשנה זבחים (דף סד:) ''והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה'' אתיא כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם (פרק ו מהל' מעשה הקרבנות הלכה כא). והרא"ם והקרבן אהרן ויתר המפשרים ראשונים ואחרונים נדחקו בזה ללא צורך.
| |||