התורה והמצוה ויקרא א יד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן " ==סימן ע== {{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|יד|}} {{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ו..." |
|||
שורה 4:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|יד|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ו|סימן ע}}
ואם מן העוף עולה: מלבד מה שמלת "עולה" מיותר, דכבר אמר בראש הענין "אם עולה קרבנו" וכמו שבארנו למעלה (סימן סג), בא גם כן שלא במקומו; שכפי חוקי הלשון ראוי לאמר "ואם מן העוף קרבנו לעולה" כמו שכתוב "ואם מן הצאן קרבנו לעולה" "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת". (ומבואר אצלינו שבמאמרים התנאים יקדים תמיד את המלה שהוא יסוד החלוקה, ואם השם הוא יסוד החלוקה יקדים את השם ויסמיך אחריו תמיד את הפעל שהוא נשוא המאמר כמו "ואם תחתיה תעמוד הבהרת" וכדומה. ופה מלת "קרבנו" בא תחת הפעל וראוי להקדימו).
וחז"ל תקנו זאת מפני שאין העוף זבחי שלמים, רצונו לומר כי תנאי "לעולה" מגביל נגד תנאי "לזבח שלמים", שיען שמן הצאן מביא עולה ושלמים אמר "ואם מן הצאן קרבנו לעולה" נגד מה שיאמר "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" -- לא כן העוף, שלא יובא שלמים, לא יצדק לאמר "ואם מן העוף קרבנו לעולה". ויען שעדן היינו למדין קל וחומר שיביא שלמים מן העוף, לכן אמר "ואם מן העוף עולה" להורות שמן העוף לא יובא רק עולה.
ור' שמעון למד קל וחומר דהוה אמינא דשלמים שריבה בהבאתם שגם נקבה כשרה לשלמים, כל שכן שהעוף כשר. ור"י לא הוטב בעיניו דרך הלימוד הזה כי יש להשיב דשלמים מיעט בהבאתם גם כן, שאין הצבור מביאים שלמים (כמ"ש בפרק טז מ"ה) ולמד הקל וחומר נקבות דעוף מנקבות בהמה, שריבה הכתוב בהבאת של נקבות דעוף יותר מנקבות דבהמה, ואם נקבות דבהמה כשרים לשלמים כל שכן נקבות דעוף.
והראב"ד פירש שר' יהודה קאמר ליה לר' שמעון כפי הדין שאתה דן אינך יכול להכשיר לשלמים לא הזכרים ולא הנקבות דדיו לבא מן הדין להיות כנדון אבל אני יכול לדון להכשיר אף הנקבות.
==סימן עא==
| |||