ויקיטקסט

ביאור:משלי יא טו: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 2:
 
= רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח =
 
{{צמ|רַע יֵרוֹע כִּי עָרַב זָר, ושנא תקעים בוטח|משלי יא טו}}▼
 
▲{{צמ|רַע יֵרוֹע כִּי עָרַב זָר, ושנאוְשֹׂנֵא תקעיםתֹקְעִים בוטחבּוֹטֵחַ|משלי יא טו}}
 
איש '''רע''' נעשה '''רע''' עוד יותר כאשר הוא חותם על '''ערבות''' לאיש '''זר''' , כי אינו מעלה בדעתו שיצטרך לשלם, וכאשר הוא נדרש לשלם, הוא מסתכסך עם המלווה ועם הלווה;   ולעומתו -
 
אדם '''השונא''' את האנשים '''שתוקעים''' כף בערבות, רק הוא יהיה '''בטוח''' שלא יתפתה לחתום על ערבות בעצמו, וכך יינצל מצרות אלו.
 
פסוק זה הוא אחד מבין רבים שמזהירים את האדם שלא להיות ערֵב (ראו [[ביאור:ערבות לעומת הלוואה|ערבות לעומת הלוואה]] ). לגבי הפרטים, נחלקו המפרשים:
 
1. יש אומרים שנושא הפסוק הוא {{צ|'''כי ערב זר}}''' והנשוא הוא {{צ|'''רע ירוע}}''' , ופירוש הפסוק הוא "מי שערב זר - רע ירוע"; "מי שחתם על ערבות לזר - שבור יישבר" (מהשורש "רעע" שמשמעו כמו "רצץ", "שבר"; {{קטן|קטן= מצודות, דעת מקרא|}} ), או "מי שחתם על ערבות לזר - מצבו הכלכלי יהיה רעוע" כי כל רגע יכולים לבוא אליו הביתה ולקחת את רכושו; ורק מי ש"שונא תוקעים", שונא [[ביאור:תקע כף = לקח אחריות מלאה|תקיעת-כף לצורך ערבות]] , הוא יחיה בבטחון כלכלי.
 
2. ויש אומרים שנושא הפסוק הוא {{צ|'''רַע}}''' , והנשוא הוא {{צ|'''ירוע כי ערב זר}}''' , ופירוש הפסוק הוא: "איש רע שחתם על ערבות לזר - נעשה בכך עוד יותר רע, ולכן יישבר וירוצץ,; כי הרע מלכתחילה אינו מתכווןמעלה בדעתו שיצטרך לשלם את הסכום שערב עבורו,  אלאוכשהוא לריבנדרש עםלשלם, הלווה{{צפ|תוכן=או ועםשיצעק עליו המלווה", ויחטא ואשם כי לא ישלם לו... או שיכריחוהו בית דין לשלם, ויחזור ויצעק על הלווה וידין עמו, ונמצא קונה מדון ומריבה וגם הפסד ממון}} {{קטן|קטן= (ע"פ רביר' יונה גירונדי)|}} . לפי זה, הפסוק לא אוסר לגמרי להיות ערב, אלא רק מזהיר את הערב שיהיה מוכן מלכתחילה לשלם הכל - מקרה שרוב הערבים אינם לוקחים בחשבון: {{צפ|תוכן=איש טוב... גומר בדעתו מתחילה לשלם למלווה בלא דין ודברים אם אין ללווה לשלם, ולא יריב להתקוטט עם המלווה אחרי כן, כי על הדעת הזאת נכנס בערבות מתחילה}}.▼
 
▲2. ויש אומרים שנושא הפסוק הוא {{צ|רַע}}, והנשוא הוא {{צ|ירוע כי ערב זר}}, ופירוש הפסוק הוא "איש רע שחתם על ערבות לזר - יישבר וירוצץ, כי הרע מלכתחילה אינו מתכוון לשלם את הסכום שערב עבורו, אלא לריב עם הלווה ועם המלווה" {{קטן|קטן= (ע"פ רבי יונה גירונדי)|}} . לפי זה, הפסוק לא אוסר לגמרי להיות ערב, אלא רק מזהיר את הערב שיהיה מוכן מלכתחילה לשלם הכל - מקרה שרוב הערבים אינם לוקחים בחשבון.
<div class="advanced">
 
שורה 14 ⟵ 21:
הערבות בתחום הכספי יכולה לשמש גם כמשל לאחריות רוחנית:
 
1. ע"פ רבי יצחק {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, יבמות קט:)|}} : " {{צפ|תוכן='''רעה''' אחר '''רעה''' תבוא למקבלי גרים... '''ולתוקע''' עצמו לדבר הלכה}} ": דיין המקבל גר לעם ישראל למעשה מקבל על עצמו אחריות להתנהגותו של הגר לאחר הצטרפותו לעם ישראל, ואדם הפוסק הלכה מקבל על עצמו אחריות להשפעות של פסיקתו על הציבור - בשני המקרים יש להיות מודע לגודל האחריות ולשבר שהיא עלולה לגרום (ראו גם [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/35-2.htm ירושת הארץ והפקעת מקרקעין] ). הגר"א פירש באופן דומה אך יותר כללי - '''ערב''' הוא המלמד תורה, '''ותוקע כף''' הוא הדיין.
 
::*דיין המקבל גר לעם ישראל, למעשה מקבל על עצמו אחריות להתנהגותו של הגר לאחר הצטרפותו לעם ישראל (ופירשו בתוספות, ד"ה רעה, שדברי ר' יצחק מכוונים לדיינים {{צפ|תוכן=שמשיאין אותם להתגייר, או מקבלים אותם מיד; אבל אם הם מתאמצים להתגייר, יש לנו לקבלם, שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קיבלו לתמנע...}}).
2. וע"פ רש"י, הכוונה להתחייבות שהאדם לוקח על עצמו כלפי כוחות זרים - עבודת אלילים או כנופיה של חוטאים; ואולי הכוונה לכל סוג של התמכרות, הגורמת לאדם להרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשים השוברים ומרוצצים את נשמתו. '''▼
::*גם הפוסק הלכה מקבל על עצמו אחריות להשפעות של פסיקתו על הציבור: (ופירש רש"י שהכוונה לדיין ההולך אחר תקדימים: {{צפ|תוכן=מדמי מילתא למילתא [=משווה דבר לדבר], וסומך ונשען על הלכה שהוא יודע שאינה דומה לדין הבא לפניו כל כך}}. {{צפ|תוכן=ואמנם, אין לו לר' יצחק '''רעה''' גדולה מן האפשרות, שהלכה שנפסקה בדין פלוני תקבע - רק משום שנפסקה או משום שהלכה היא - את גורלם של בני אדם חיים, את זכותו וחובתו של איש כלפי רעהו. '''שונא התוקעים''' עצמם בדבר ההלכה, הוא האוהב צדק, והוא '''הבוטח''' בצדקתו}} ( [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/35-2.htm ירושת הארץ והפקעת מקרקעין / חיים כהן] ).
 
בשני המקרים, יש להיות מודע לגודל האחריות, ולשבר שהיא עלולה לגרום.
 
הגר"א פירש באופן דומה אך יותר כללי - '''ערב''' הוא המלמד תורה, '''ותוקע כף''' הוא הדיין.
 
▲2. וע"פ רש"י, הכוונה להתחייבות שהאדם לוקח על עצמו כלפי כוחות זרים - עבודת אלילים או כנופיה של חוטאים; ואולי הכוונה לכל סוג של התמכרות, הגורמת לאדם להרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשים השוברים ומרוצצים את נשמתו. '''
 
</div>
 
::*
 
 
<noinclude>▼
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח|ביאור:רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח}}}}▼
 
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-11-15.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-11-25.
}}
▲<noinclude>
 
▲{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח|ביאור:רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח}}}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-11-15.html}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_יא_טו"