התורה והמצוה ויקרא א ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 77:
והנה גבי קידוש שממעט ר' יהודה שאשה פסולה מלקדש מדכתיב "ונתן" ולא "ונתנה", באמת לא נוכל למעט אנדרוגנוס אחר שאין שם יתור. וי"ל שדברה תורה בדרך השלוח שאנדרוגנוס בכלל זכר גם כן ובכל זאת לא נוכל לרבות את האנדרוגנוס גם כן שיהיה בכלל "ונתן" דיש לומר בהפך -- שהתורה דברה בדרך הדיוק. ולכן אמר ר' יהודה דאנדרוגנוס פסול מלקדש מפני שהוא ספק איש ספק אשה -- רוצה לומר, מפני ספק הטבעי השתול בו לא ידענו עם הוא בכלל "ונתן", אם לא, כי לא ידענו אם דבר הכתוב בלשוח או בדיוק.
 
ולכן לא אמר ר' יהודה שאנדרוגנוס פסול מלקדש דממעט מן "ונתן", דבאמת לא נוכל למעטו אחר שאין שם יתור, רק שלא נוכל גם לרבותו וקידושיו ספק פסול. ובשבת (שם) על מה שאמר ר' יהודה דאנדרוגנוס מחללין על מילתו את השבת, שמזה מבואר שמשוי ליה לענין מילה כודאי זכר, כי על ספק אין מחללים שבת, על זה אמר ר"ח שם לא לכל אמר ר' יהודה אנדרוגנוס זכר שאם אתה אומר כן בערכין יערך; רוצה לומר בל תדמה שאמר זה מצד שמחשב אותו כזכר גמור לכל דבר דאם כן איך ימעט בערכין ממה דכתיב "הזכר", בה' הידיעה, והלא גם אנדרוגנוס הוא זכר גמור. ור' נחמן בר יצחק הביא ממה [דאמר ר' יהודה שפסול מלקדש הרי שחושבו לספק זכר ועל זה אמר ''ומאי שנא גבי מילה?'' (ר"ל דאף שבמילה אין שום יתור, בכל זה איך מלין אותו בשבת שעל כל פנים אין בו ריבוי גם כן, והוא ספק על כל פנים אם בא הכתוב בדיוק או בשלוח. והשיב ששם יש ריבוי -- "המול לכם כל זכר". ולפי זה גם מ"ש בספרא קדושים (פרק י משנה ה, הובא בסנהדרין דף סו ודף פה:) ''"איש איש כי יקלל את אביו"-- לרבות בת וטומטום ואנדרוגנוס'', לא נגמריפלוג על ר' יהודה כי אם יכתב רק "איש" נסתפק על כל פנים בטומטום ואנדרוגנוס ולא יהיה חייב סקילה וצריך ריבוי. וכן מ"ש בחגיגה (דף ד) ''זכור-- להוציא את הנשים, ,"זכורך"-- להוציא טומטום ואנדרוגנוס'' אתיא כר' יהודה דזכר לבד אינו ממעט טומטום ואנדרוגנוס. וכן מ"ש בספרא נגעים (פרשה ה משנה א) ''"איש או אשה כי יהיה בו נגע"-- מנין לרבות טומטום ואנדרוגנוס? ת"ל "או"'', אתיא גם כר' יהודה דלולא הריבוי הגם שלא נמעט טומטום ואנדרוגנוס אחר שאין שם יתור, לא נרבנו ויהיה ספק, וצריך הריבוי שיהיה ודאי. ובירושלמי (פרק יט דשבת הלכה ג, ובפרק א דחגיגה הלכה א, ופרק הערל הלכה א) ''תמן תנינן הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגנוס. מה אמר בה ר' יהודה? נשמענו מן הדא ר"י בן דהבאי אומר משום ר' יהודא אף הסומא. לית בר נש אמר אף אלא דהוא מודה על קדמייתא. מחלפא שטתיה דר"י תמן אמר פרט והכא אמר לרבות. ר"י ורבנן מקרא אחד דורשין: ר"י דריש זכר מה תלמוד לומר "ערל"? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא "כל זכורך" פרט לאנדרוגנוס'' -- נראה שהירושלמי גריס כמו שנמצא במכלתא (פר משפטים) ''זכורך-- להוציא הנשים, כל זכורך-- להוציא טומטום ואנדרוגנוס''. הרי ממעט טומטום ואנדרוגנוס מן מלת "כל" ומקשה הלא גבי מילה מרבה טומטום ואנדרוגנוס מן מלת "כל"? ומשני, דגבי מילה מרבה מן "ערל", לא מן מלת "כל" דסבירא ליה שתיב "כל" פירושו שיהיה כולו זכר, לא טומטום ואנדרוגנוס שמקצתו אינו זכר. אבל גמרא שלנו שגריס ''"זכורך"-- למעט טומטום ואנדרוגנוס, "כל זכורך"-- לרבות הקטנים'' סבירא ליה דמן הכינוי ממעט טומטום ואנדרוגנוס שהכינוי דינו כה' הידיעה, כנודע שהוא אחד מאופני ההודעה, וסבירה להו ד"כל" דגבי מילה מרבה מקצת זכר. וכבר דברנו בסברה זו אם "כל" פירושו ''כולו'' או ''מקצתו'' במקומו.]
 
ואמר שלכאורה אפשר ללמוד במה מצינוו ( א ) משלמים, ( ב ) מחטאת, ( ג ) מבכור, ( ד ) ממעשר ואתיא כר' שמעון (בכורות דף נז) דטומטום ואנדרוגנוס אין מתעשרין. ומשיב שבכולהו יש פרכא: דשלמים פסולים מן העוף; וחטאת אין כשר לבא כל מין זכרים, ר"ל שאין חטאת בא זכר ממין הכבשים; ובכור קדושתו מרחם; ומעשר אחד מעשר. והיה יכול להקשות דליתו כולהו במה הצד ועל כרחך אית ליה איזה פרכא דעל מה הצד פרכינן כל דהו. וי"ל כמ"ש בז"ר דמה לכולהו שיש בהן שני אכילות, אכילת אדם ואכילת מזבח, מה שאין כן בעולה דכולה כליל.
 
==סימן כג==