התורה והמצוה ויקרא א ג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 38:
זכר: דע שדיני עולה הוכפלו בבן בקר ובן צאן, אין הבדל בין עולת בקר ובין עולת צאן בשום דבר. והיה יכול לכתוב "אם עולה קרבנו מן הבקר או מן הצאן זכר תמים יקריבנו" -- לא לשנות כל הפרשה של עולת הצאן בחנם. וכשנדמה שני הפרשיות נמצא כמה דברים מדיני עולה שכתובים בשניהם בשוה כמו:
* "זכר תמים יקריבנו", "על המזבח סביב", "ונתח אותו לנתחיו", "על העצים אשר על האש אשר על המזבח"
ומצאנו דברים שנכתבו בבן בקר ולא בבן צאן והם: '''סמיכה''', ו'''קבלת הדם''', ו'''הפשט''', ו'''נתינת אש על המזבח'''. <br />
שורה 57 ⟵ 54:
מבואר שדעת הספרא דמחד "זכר" אי אפשר למעט טומטום ואנדרוגנוס כי בצד ההרחבה יכלול שם "זכר" גם טומטום ואנדרוגנוס כי הוא ממוצע בין הזכר והנקבה יש בו גם מעניני הזכר, ונוכל לאמר שהוא בכלל זכר אחר שאינו נקבה, לבד כשכפל שם "זכר" בא לדייק שיהיה זכר בכל פרטיו (שמבואר אצלינו בכ"מ ששם או פעל הנכפל בא להורות שיהיה בדוקא). וכן אמר בבכורות (דף מא:) על ברייתא זאת ''אי רבנן בתראי-- מחד קרא נפקא, דהא בבכור חד זכר כתיב וממעטו כולהו מיניה''. ומשני ''לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי קראי כתיבי "הזכר" ו"הזכרים"''.
: [ ואין להקשות ממה שמובא בספרא (לקמן פרק יח משנה ב) על מה שכתוב בשלמי צאן "זכר או נקבה"-- ולא טומטום ואנדרוגנוס, וכן אמר לקמן (דבורא דחובה פרשה י משנה ה) על מה שכתוב בקרבן עולה ויורד "נקבה מן הצאן..כשבה או שעירת עזים", ''"נקבה"-- ולא טומטום ואנדרוגנוס'' -- הרי שגם מחד "זכר" או "נקבה" ממעט טומטום ואנדרוגנוס!{{ססס}}כי שם "זכר או נקבה" מיותר, כי בכל מקום שסימן המין מחובר בו כמו "פר" "פרה" "כבש" "כשבה" שעיר שעירה" -- אין צורך לפרש שיהיה זכר או נקבה כמו "איל תמים" (ויקרא ה), "כבש בן שנתו לעולה" (שם יב ו, כג יב), "כשבה בת שנתה" (שם יד י, "במדבר ו יד), "עז בת שנתה" (שם טו כז) -- ולכן אם פירש בו שיהיה זכר רו נקבה על כרחך בא לדרוש כמו שדרש בספרא (דבורא דחובה פרשה ו משנה ו) מה שכתוב בחטאת נשיא "שעיר עזים זכר" (וכן במה שכתוב בחטאת יחיד {{ממ|ויקרא|ד|כט}} "שעירת עזים תמימה נקבה" יש בו דרוש (כמ"ש לקמן סימן רסז). וכמ"ש באילתת השחר (סימן קע). {{רווח קשיח|3}}אבל פה שבא שם הסוג "בקר וצאן" ששוה לזכר ולנקבה, צריך לפרט שיהיה זכר ולא נקבה, כי בלאו הכי כולל זכר ונקבה. (שלכן דריש בספרא פט"ז משנה ח ופי"ח משנה ב) מה שכתוב בשלמי בקר וצאן "זכר ונקבה", וכיון שצריך שם זכר לגופיה אי אפשר למעט אנדרוגנוס. ]
והנה '''המכלתא חולקת''' עם הספרא בפרט זה שכן
* במכלתא (בא פרשה ד) על "שה תמים זכר" אמר ''"זכר" להוציא טומטום ואנדרוגנוס ונקבה'' -- הרי דסבירא ליה דמחד "זכר" ממעט טומטום ואנדרוגנוס, הגם דשם צריך "זכר" לגופיה, כי שם "שה" כולל זכר ונקבה.
* ועוד שם (משפטים פרשה ב) ''"וילדה לו בנים או בנות"-- טומטום ואנדרוגנוס מנין? ת"ל "האשה וילדיה",
* ושם (פרשה יא) ''"או בן יגח או בת יגח"-- אין לי אלא בן גמור ובת גמורה; טומטום ואנדרוגנוס מנין? ת"ל "או בן יגח או בת יגח".
* וכן משמע '''דעת הספרי''' שאמר (נשא פסקא ב) ''"איש או אשה"'' (בגזל הגר) ''טומטום ואנדרוגנוס מנין? ת"ל "ואשמה הנפש ההוא".
* ועוד שם (פנחס פסקא קלב) ''"איש לפי פקודיו"-- יצאו נשים וטומטום ואנדרוגנוס''.
* ועוד שם (תצא פסקא רטו) ''"והיה הבן הבכור לשנואה"-- ולא טומטום ואנדרוגנוס''.
(אם לא נדחק לחלק בין שם "זכר" לשם "בן" או "איש"), הרי דסבירא להו דמחד קרא ממעט אנדרוגנוס.
והנה יש לומר דר' יהודה דסתמא דספרא דפר' ערכין כוותיה כמ"ש בשבת (דף קלז) והוא הדין סתמא דפה, הולך לשיטתו דסבירא ליה (בספרא תזריע פ"א משנה ה, ובמשנה שבת קלד:) דמילת אנדרוגניס דוחה את השבת. ומפרש בשבת (דף קלז) שלמד זה ממה שכתוב "המול לכם כל זכר" דסבירא ליה שהגם שאנדרוגנוס אינו זכר בכל פרטיו, הוא זכר במקצת שלכן הוא בכלל "כל זכר", שמלת "כל" מרבה כל הנכנס בגדר השם, אף בדרך ההרחבה [<small>כמו שראינו שאף ששם "בהמה" בהבנתה המדויקת אין עובר בכלל כמ"ש בספרא (פר' ערכין פ"ט משנה ח, ובתמורה דף יז) ''בהמה בבהמה-- ולא בהמה בעוברין ולא עוברין בבהמה'', וכמו שפלפלו בזה בחולין (דף סט), מכל מקום מרבה בספרא (שמיני פ"ו משנה א) ''"לכל הבהמה"-- להביא את השליל'', כי בהבנה המורחבת גם עובר בכלל "בהמה" וכשאומר "כל הבהמה" כולל כל הנכנס בגזר השם, וכן הוא בכמה מקומות</small>]. ואם כן סבירא ליה לר' יהודה ששם "זכר" בהבנתו המורחבת כולל גם אנדרוגנוס, ולכן סבירא ליה דממה שכתוב "זכר" אי אפשר למעט אנדרוגניס שיש לומר שבא במובנו הרחב-- כל שהוא זכר, עד שיכפל את השם או יכתבנו בדרך הודעה שבא השם בדוקא שאז ידעינן שבא השם בדוקא. והמכלתא והספרי כחכמים דלא מרבי מילת אנדרוגנוס מן "כל זכר" דסבירה להו שהאנדרוגנוס אינו נכנס כלל בגדר שם "זכר" ולכן סבירא להוו דכל מקום שכתוב שם "זכר" ו"איש" ו"בן" -- אף פעם אחד ממעט אנדרוגנוס.
והנה התוס' (שבת דף קלו: ד"ה דתניא, בכורות דף מב ד"ה אלמא, נדה דף כח ד"ה הא) הקשו על זה: ( א ) דהא ביבמות (דף עב:) אמר ר"י דאנדרוגנוס פסול מלקדש מפני שהוא ספק אשה, הרי סבירא ליה דספיקא הוא. וקשה, וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא?! ועוד דהא ביומא (דף מג) ממעט דאשה ואנדרוגנוס פסול מלקדש דכתיב "ונתן", ולא "ונתנה" -- הרי מיעט אנדרוגנוס בלא מיעוט; וכן בשבת (שם) מקשה ומ"ש מילה, הרי רוצה לומר דמחד "זכר" נמעט אנדרוגנוס. ומתוך זה נדחקו דסתמא דספרא פה דלא כר' יהודה, ועוד כמה דוחקים, עיי"ש.
ונראה, דלדעת ר' יהודה יש באנדרוגנוס ספק ששתלה בו הטבע, שאחר שיש בו קצת ??? של זכר וקצת של נקבה, נטע בו הטבע ספק זה אשר נשאר בו באמת, ואינו ר"ל שהוא ספק איש ספק אשה אצלנו, רק שהספק הזה נטוע ביצירתו וגם הטבע לא הכריעה בו כי דומה לשניהם. ומצד ספיקו זה הטבעי כשכתוב "זכר" בדרך ההרחבה גם אנדרוגנוס בכלל אחר שיש בו גם מענין הזכר. ולכן סבירא ליה לר' יהודה כשכתוב שם "זכר" בלא יתור לא יכול למעט אנדרוגנוס כי לא ידענו אם דברה התורה בדרך הדיוק או בדרך השלוח, ובכל זאת, הגם שאם לא כתוב יתור לא נמעט אנדרוגנוס, הלא לא נרבהו גם כן שנאמר שאנדרוגנוס ודאי בכלל זכר, כי אז נסתפק בהפך שאפשר שדברה בדרך הדיוק שיהיה זכר גמור רק שלא נמעטהו, ואם יקדיש אנדרוגנוס לעולה יהיה ספק הקדש. ולכן כפלה התורה שם "זכר" להורות זכר דוקא, ולמעט אנדרוגנוס, ואם יקדיש אנדרוגנוס לעולה לא חל עליו הקדש כלל כמקדיש נקבה לעולה.
והנה גבי קידוש שממעט ר' יהודה שאשה פסולה מלקדש מדכתיב "ונתן" ולא "ונתנה", באמת לא נוכל למעט אנדרוגנוס אחר שאין שם יתור. וי"ל שדברה תורה בדרך השלוח שאנדרוגנוס בכלל זכר גם כן ובכל זאת לא נוכל לרבות את האנדרוגנוס גם כן שיהיה בכלל "ונתן" דיש לומר בהפך -- שהתורה דברה בדרך הדיוק. ולכן אמר ר' יהודה דאנדרוגנוס פסול מלקדש מפני שהוא ספק איש ספק אשה -- רוצה לומר, מפני ספק הטבעי השתול בו לא ידענו עם הוא בכלל "ונתן", אם לא, כי לא ידענו אם דבר הכתוב בלשוח או בדיוק.
ולכן לא אמר ר' יהודה שאנדרוגנוס פסול מלקדש דממעט מן "ונתן", דבאמת לא נוכל למעטו אחר שאין שם יתור, רק שלא נוכל גם לרבותו וקידושיו ספק פסול. ובשבת (שם) על מה שאמר ר' יהודה דאנדרוגנוס מחללין על מילתו את השבת, שמזה מבואר שמשוי ליה לענין מילה כודאי זכר, כי על ספק אין מחללים שבת, על זה אמר ר"ח שם לא לכל אמר ר' יהודה אנדרוגנוס זכר שאם אתה אומר כן בערכין יערך; רוצה לומר בל תדמה שאמר זה מצד שמחשב אותו כזכר גמור לכל דבר דאם כן איך ימעט בערכין ממה דכתיב "הזכר", בה' הידיעה, והלא גם אנדרוגנוס הוא זכר גמור. ור' נחמן בר יצחק הביא ממה [לא נגמר...]
==סימן כג==
| |||