התורה והמצוה ויקרא א ג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 2:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|ג|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|י|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|יד|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ג|א|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ג|ו|ז|}}
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|ג|יב|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ג|סימן כא}}
אם עולה קרבנו: דרושי הספרא בנוים על שלשה יסודות:
* ( א ) כל שם הבא סתם היא כולל כל מה שיקרא בשם ההוא
* ( ב ) מבואר אצלנו שיש הבדל בין השם הבא במאמר פשוט -- שאז בא בדוקא, ובין השם הבא במאמר תנאי שיש בו שני חלוקות
: וכיון שפה בא מאמר התנאי המצוין במלת "אם", "אם עולה", שמגביל נגד "ואם שלמים קרבנו", שמחלק בין עולה ובין שלמים, מבואר ששם "עולה" הוא שם הדוגמא וכולל גם מה שדומה אליו שהוא תמורת עולה שקריבה עולה, שגם בה נוהג כל הפסולים האלו. וזהו שאמר במשניות ג' ד' ''ומנין שינהגו בתמורה וכולי ת"ל "אם עולה"-- לרבות את התמורה'' {{רווח קשיח|1}} (פירוש: שמרבה תמורה שאין הפסולים קרבים אף על גב שקדושה חלה עליהם כמ"ש הרמב"ם פרק א מהל' תמורה הלכה יח).{{ססס}}(ואמר שאי אפשר ללמוד במה מצינו מעולה דיש לומר דתמורה קל מעולה שקדושה חלה עליה בבעל מקום קבוע כמ"ש בפ' [[ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט|בחקתי פרק ט]] משנה טו)
* (יסוד ג) הנה כבר בארנו ([[התורה והמצוה ויקרא א ב#סימן יב|בסימן יב]]) שהמאמר הזה הוא מאמר תנאי מחולק, רצוני לומר שהפסוק הקודם "אדם כי יקריב..קרבן" הוא התנאי הכללי וכולל עולה ושלמים ואחר כך מפרש החלוקות הפרטים-- "אם עולה קרבנו..ואם זבח שלמים קרבנו.."; ששני הפרשיות שהם פר' עולה ופר' שלמים הם החלוקות הפרטים של
: ובירור דבר זה תראה מסדר מלות החלוקה; כי נודע בחכמת ההגיון שכל חלוקה סוגיית שתחת כל סוג נמצא חלוקה מיניית -- יקדים בכל מאמר את המלה שהוא יסוד החלוקה ועיקרה; שתחלה יקדים את הסוג אל המין, אחר שהוא העיקר במאמר, ובחלוקה המיניית שתחתיו יקדים את המין אל הסוג, כי בו המין הוא העיקר.
: למשל, פה החלוקה הסוגיית היא "אם עולה קרבנו..ואם זבח שלמים קרבנו" שמחלק בין עולה ובין שלמים. ותחת כל סוג יש חלוקה מיניית; תחת סוג עולה יחלק "אם מן הבקר...אם מן הצאן", וכן תחת סוג שלמים יחלק "אם מן הבקר..אם מן הצאן". ותחת חלוקה המיניית בשלמים יש עוד חלוקה אישיית; שתחת חלוקת "אם מן הצאן" מחלק-- "אם כבש..אם עז". ראה איך דקדק שבחלוקה הסוגיית הקדים את הסוג אל המין ואמר "אם עולה קרבנו '''''מן הבקר'''''"-- הקדים תנאי "אם עולה" לתנאי "אם מן הבקר", כי פה עולה היא יסוד החלוקה, שעיקר החלוקה היא בין עולה ושלמים. וכן אמר "ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר". ובשניהם הפסיק שמלת "קרבנו" בין חלוקת הסוג להמין להורות שמלת "עולה" ו"זבח שלמים" הם העיקר בחלוקה זו. {{ססס}}אבל בחלוקה המיניית הקדים את המין אל הסוג-- "ואם מן הצאן קרבנו לעולה", "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" -- כי פה עיקר החלוקה בין צאן ובקר ומלת "הצאן" היא יסוד החלוקה. לפי זה ממלת "קרבנו" שמפסיק בין "אם עולה" ובין "מן הבקר" מבואר שמה שכתב "אם עולה" הוא חלוקה בפני עצמו מגבלת נגד מה שכתוב "ואם זבח שלמים קרבנו", שמה שכתב "אדם כי יקריב קרבן מן הבקר ומן הצאן תקריבו" כולל גם שלמים. וז"ש בספרא (משנה ה' ו') ''ומנין שינהגו בשלמים? וכולי ת"ל "קרבנו"-- לרבות שלמים. {{רווח קשיח|3}}(ואמר שם דנלמדה במה מצינו מעולה וגם בקל וחומר, דהא עולה קילא משלמים שכשרה לבא מן העוף. ומשיב דמצאנו קולא בשלמים שמביא נקבה).
| |||