התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 283:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|ב|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ב|סימן יז}}
 
מן הבהמה מן הבקר: דע כי שם עצם כללי כשבא בה"א (ואינו ה"א הידיעה על איש מהמין שכבר נודע באחד מאופני ההודאה) אז הוא מורה על כלל המין-- "וירא ה' כי רבה רעת האדם", רצונו לומר ''כלל מין האדם''; "ומותר האדם מן הבהמה אין" רוצה לומר, ''מין האדם על מין הבהמה''.{{רווח קשיח|1}} אבל כשבא בלא ה' מורה על איש או אישים רבים מן המין אבל לא על המין כולו כמו:{{רווח קשיח|2}} "ויהי לי שור וחמור", "כה תאמרו לאיש יבש גלעד", "ואיש ישראל נגש", "ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו", "מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף", "סוחר צידון עובר יום מלאוך", "כי נשמדה מבנימין אשה" -- כל אלה אינם שם המין כדעת הרד"ק במכלול (ד"פ דף ח), דהא באו בסמיכות אל הפרט-- "סוחר צידון", "איש ישראל", "יליד ביתו"; ואם כן אינו מציין המין רק כמות רב מכללות המין: ''אנשי יבש גלעד, סוחרי צדון'', וכדומה. וכן מה שכתוב "ויהי לי שור וחמור", לא היה בידו המין כולו רק שורים וחמורים הרבה, כי ציון כלל המין צריך לומר בה"א אחר שהמינים נודעים ומפורסמים; זולת מה שכתב "תוצא הארץ עץ פרי" שהוא שם המין כי אז נברא ולא נודע עדיין.
 
אבל בכל מקום שבא בה' אינו בא על כמות רב סתמי רק על המין כולו, אם לא בשהכמות ידוע כמו "כי אם הסוס אסור" (מ"ב ז) שהם הסוסים של מחנה ארם שנודע שם. ובמקום שבא כמות סתמי בה' דרשוהו חז"ל:{{רווח קשיח|2}} "ותעל הצפרדע"''-- צפרדע אחת היתה'' (סנהדרין דף סז). הרי לא רצו לפרשו על כמות סתמי מדכתיב בה"א שמורה המין כולו ועל כן פירשוהו שהוא שם היחיד הנודע על ידי הפלא שנעשה בו ששרצה כל ארץ מצרים.{{רווח קשיח|1}} וכן "וירכיבם על החמור" דרשו שהוא שם הפרט, החמור הידוע, שרכב עליו אברהם.
 
ורש"י בפירושו פירש ''שירוץ הצפרדעים קורא בלשון יחידות כמו "ותהי הכנם", הרחישה''. הוא לדעתו שם המקרה המשמש על הולדת הדבר, וכל זה שלא כהרד"ק הנ"ל.
 
ולכן במה שכתוב "כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן" (צו ו) יכוין על כלל המין, לא על בהמה פרטית הנקרבת. אבל כשאומר "ואם כל בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן" (בחקתי כב) יכוין על בהמה פרטית שמוכנת לקרבן. לפי זה כשרוצה לדבר בשם זה על איש או אישים רבים מכללות המין ידבר
* או שיזכיר שם הכללי בה"א בראשו ויוסיף בו מלת "מן" כמו:{{רווח קשיח|2}}"וכי ימות מן הבהמה" (לקמן יא לט), "מן האדם ומן הבהמה" {{ממ|במדבר |לא|יז}}, "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" (כאן).
* או יזכיר שם הכללי בלא ה"א:{{רווח קשיח|2}} "ויהי לו צאן ובקר" (בראשית יב טז), "הצאן ובקר ישחט להם" {{ממ|במדבר|יא|כב}}, "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" {{ממ|דברים|טז|ב}}, "ויזבח בלק בקר וצאן" (במדבר כב).
 
ויש הבדל ביניהם; כי כשידבר בלא ה"א יכוין על פרט או פרטים מכלל המין, יהיה מי שיהיה כמו "הביאה לי ציד", "ויהי לי שור וחמור", וכדומה. אבל כשידבר בה"א עם מלת "מן" יכוין שרק פרטי או פרטים מיוחדים מכלל המין, לא כולו. וזה, או שיכוין על חלק מוגבל כמו "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה..ומן הבהמה וכולי שנים שנים", "אחד נפש מחמש מאות מן האדם מן הבקר וכולי" -- שרוצה לומר מספר נגבל; או כשיכוין שלא יוכל לקחת כל המין וכל אישיו רק אישים מיוחדים.
 
למשל, אם אומר [לא נגמר...]
 
==סימן יח==