התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''[הערה: מה שורש דבר נמצא לדרוש הזה?]'''

 

----

: אבל חז"ל תפסו את הפשט בכל מקום, כמבואר אצלינו שיסודי הדרוש נשענים על פשטות הפשט. ואמר במדרש איכה (פסוק "ממרום שלח אש") ''"קחי ריחים וטחני קמח"-- הא כל עמא טחנין חטין ואת אמרת קמח? וכולי...אלא קמחא טחינא טחנית, קרתא יקידתא אוקידתא...''. והובא בסנהדרין (דף צו). ובברכות (דף נה) ''אמר ר"י אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר "יהב חכמתא לחכימין"''. וכן במדרש קהלת (פסוק "כל הנחלים") ''לא הוה צריך קרא למימר אלא "יהב חכמתא" ללא חכימין וכולי''.

 

** ובחולין (דף צא) "וטבוח טבח"''-- פרע להם בית השחיטה''. פירשו טבוח שנית ופרע את הטבח, ר"ל בית השחיטה הטבוח.

** ובנדרים (דף יג) "כי ידור נדר"''-- עד שידור בדבר הנדור.{{רווח קשיח|2}} ושם (דף ג) "נזיר להזיר"''--שהנזירות חלה על נזירות.

** ובספרא אמור (פ"ד משנה ד) ויבמות (דף כ) "ושמרו את משמרתי"''--עשו משמרת למשמרתי''.

** "וישב ממני שבי" (בדמבר כ) -- פרש"י על פי המדרש ''אינה אלא שפחה אחת'', ר"ל ששבו מה שהיה שבי כבר.

** ושם (פ' סו) "ויזד יעקב נזיד"''--תבשיל של עדשים לנחם אבל'', ר"ל העומד לנזיד ומיוחד לכך.

 

: כל אלה הדרשות מיוסדות על כלל הזה, שהשם מורה על דבר העומד במציאות טרם העשות הפעל, לא על הדבר המתהוה בעת עסק הפעולה שזה עומד בין המציאות וההעדר ושמו פלאי עדיין, עד גמר הפעולה.

 

* '''(דרך ב)''' לפעמים יפרשו שבא השם להגביל את הפעל ולתת בו גבול וגדר. וזה בכמה אופנים:

** ולפעמים בא השם להגביל איכות הפעל. שלפעמים מושג הפעל רחב וכולל יותר מן השם כמ"ש בספרא (אמור פרשה י משנה ד) ''"וקצרתם את קצירה"-- ולא הקטניות ולא השחת''{{רווח קשיח|2}} שפעל קוצר כולל כל שעושה בו פעולת הקצירה אבל בשם "קציר" לא נקראת רק התבואה לבד. ובגמ' (סוטה כג, ב"ק לח, הוריות י) ''אמר ר"י אין הקב"ה מקפח שכר בריה...דאלו בכירה...אמר הקב"ה "אל תתגר בם מלחמה" -- מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו. צעירה וכולי...אמר "אל תתגר בם" כלל, אפילו אנגריא לא''. ובביצה (דף יט) "וחגותם אותו חג לה' "-- ממעט לבית שמאי עולה ראיה שפעל "וחגותם" כולל ושם "חג" פורט -- רק החגיגה.

 

* וכ"ש במקום שבא איזה גדר בהשם שאז מדרך הלשון שיבא השם עם הפעל לבארו-- {{ססס}}"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים", "וירח את ריח בגדיו", "ויחרד יצחק חרדה גדולה", וכדומה. ואמרו חז"ל (ספרי ' תצא ובב"מ דף קטו) ''"כי תשיא"-- אין לי אלא מלוה; מנין לרבות שכר שכיר והפקת חנות? ת"ל משאת מאומה''.

 

 

* ולפעמים קבלו בו איזה היקש כמ"ש (ספרי תצא ס' רס"ד, וראש השנה דף ה) "כי תדור נדר"''--נדבה מנין? נאמר כאן "נדר" ונאמר להלן "נדר" וכולי''. ובספרא פ' ערכין (פרשה ג משנה ג), עיי"ש.

* ולפעמים ידרשו בו דרושים אגדיים:{{ססס}}"וישטחו להם שטוח" מענין שחיטה (יומא דף עה), "וידר יעקב נדר לאמר" ''לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה'' (ב"ר פ' ע'). פירוש: לאמר נדר, לאמר שינדרו. (ועיין באילת השחר (סימן לו לז) ציינתי דרושי הספרא בזה).

 

 

==סימן יד==