עץ חיים/שער לט/דרוש א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 23:
ואחר כך ירדו זו"ן במקומם למטה ושם הוכרחו לחזור אב"א כנ"ל ולסבה הנ"ל שלא יתאחזו החצונים ואז בהיותן אב"א הוציאה הנוקבא וילדה לנשמה דאדם וחוה וזכור כלל זה בכ"מ אשר נאמר כי אדם וחוה ע"י זווג דאב"א יצאו אין הכוונה כפשוטו כי א"א לעולם להזדווג כי אם פב"פ אך הכוונה לומר כי לא יכלו לעמוד זו"ן פב"פ במקומם למט' להזדווג ולהוציא אדם וחוה והוצרכו לעלות למעלה בחיק או"א כנ"ל ונזדווגו שם פב"פ ע"י מ"ן דבינה שהעלתן המל' וכאשר חזרו במקומן וירדו למטה הוכרחו להיות אב"א ואז יצאו נשמת אדם וחוה בהיותן זו"ן אב"א. ועיין בדרושי אבי"ע בענין חטא דאדה"ר ותבין סדר מעלות מדרגות העולמות איך היו בעת שנברא אדה"ר ושם תבין איך היו הזו"ן עליונים במקום או"א ושם היו בבחי' אב"א ונזדווגו שם להוציא אדה"ר וע"ש היטב וזכור כלל זה לכל המקומות שנזכר ענין זווג אב"א שאין הענין כפשוטו אלא ע"ד הנ"ל והוא כשיש בישראל מצות ומע"ט שע"י יגרמו שיוכלו להזדווג זו"ן פב"פ וע"י היא יכולה להעלות מ"ן לגבי מ"ד דדכורא ואם אין ח"ו בישראל זכות אין כח בנוק' דז"א להעלות מ"ן שלה לגבי בעלה כנודע כי אין המ"ן עולין אלא ע"י נשמות התחתונים ולכן כדי לזווגם היא צריכה לעלות עם ז"א למעלה באו"א והיא מעלה מ"ן דאמא ומזדווגים יחד ונמצא כי כמעט זווג זה אין נקרא על שמם רק ע"ש או"א כי עד שם עלו ובכחם וע"י מ"ן שלהם הם מזדווגים ואלו בעת ההיא היו רוצין לירד למטה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב"פ אלא אב"א ונמצא ודאי שאין שום זווג אלא בהיותן פב"פ אבל מה שאנו קורין אותו זווג אב"א ר"ל שאם היו אז יורדין למקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אב"א כי ע"כ עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פב"פ.
ונחזור לענין כי אדם וחוה יצאו ע"י זווג פנים בפנים למעלה אשר זווג זה נקרא אב"א ואמנם אם היו זו"ן יכולין להזדווג במקומן למטה פב"פ היו אדם ואשתו יוצאין מתוקנים בתכלית התיקון וכל העולמות היו שלמים והנה אחר שברא הקב"ה לאדם וחוה אלו לא היה חוטא אחר שנסרו הקב"ה כדי שיזדווג עם אשתו פב"פ היה יכול ע"י תפילותיו ומע"ט להכניע הקלי' והיה מחזיר לזו"ן פב"פ במקומן למטה והיו מתבררין המ"נ דנוקבא לגמרי והיו
והנה בזמן חורבן בית שני בזמן י' הרוגי מלוכה גברו מאד מאד העונות ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר ניצוצין אלו ע"י תפלתן להעלותן בסוד מ"נ אלא אפילו גם המ"ן דבינה ירדו למטה וחזרו להתערב בקלי' וז"ש ובפשעכם שלחה אמכם וע"ז היה העולם נאבד עד שהוצרך הש"י לתקן העולם וזה היה ע"י הרוגי מלוכה כמ"ש בע"ה.
ותחלה אנו צריכין להודיעך כי הנה ג' בחי' יש בענין עליית מ"ן:
מ"ק אמנם נחזור למציאת אדה"ר ה ענינו דע כי הלא אדה"ר לא היה בו שום חלק מעשייה רק גופו מיצירה ונרמז זה פ' קדושים דפ"ג אדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עביד כו' ואמנם נפשו מבריאה ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות דנשמה מז"א דאצילות ונשמה לנשמה מאו"א דאצילות אך מעשיה לא היה חלק ממנו. ולהבין זה נבאר סדר העולם כי הלא החורבה נגד הקלי' והיישוב נחלק לב' כי ח"ל נגד עשייה וא"י נגד יצירה לכן נאמר פ' ויקהל דרקיעים דיצירה קיימין למגנא על ארעא ומקום המקדש נגד בריאה ומקום ק"ק נגד היכל ק"ק דבריאה. והנה תבין בזה מ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ט בענין נר ה' נשמת אדם נשמה ורוח של אדה"ר דכר ונוקבא נשמה מאלנא רברבא ורוח מאלנא זוטא ואלו הם סוד זו"נ שהם נשמה ורוח של אדה"ר משם. והנה לפי שאדה"ר ממקום כפרתו שהוא מזבח נברא לכן תמיד היה העולם בסוד שבת שהוא בריאה לזה כוונו רז"ל באדם בשעה שפגע לקין אמר מזמור שיר ליום השבת שהוא בריאה אך אחר שחטא נתהווה ביומין דחול מה שתחלה ע"י זווג זה דזו"נ אשר היה למעלה בחיק דאו"א דאצילות ובהיכלא לכן היה ז"א בסוד נשמה שהיא בינה ומלכות בסוד רוח שהוא ז"א אך אחר שחטא ירדו כל העולמות ממקום קדושתן לכן היצירה נתלבש בעשייה ואין א"ו מקבלת רק ע"י עשייה מיצירה בהתלבשות העשייה וכן בריאה נתלבש ביצירה והנוקבא בבריאה וז"א בנוקבא. ועתה נמצא כי סוד נפשש שהיה מתחלה בבריאה הוא עתה ממלכות כי המלכות ירדה להיות בסוד נפש והז"א ירדה בסוד רוח ובינה בסוד נשמה ובזה לא יחלקו המאמרים האומרים שנפש במלכות ורוח בת"ת עם האמור בסבא הנ"ל. והנה להיות כי הבריאה ירדה ביצירה נמצא עתה כי בריאה ויצירה יחד ולכך אל תתמה אם הכתוב א' אומר וייצר ה' אלקים את האדם וכתוב א' אומר ויברא ה' האדם וגו' כי הבריאה ויצירה שניהן היו בשיתוף גוף אדה"ר עיקרו היה מיצירה ואח"כ נתלבש בריאה ביצירה ותראה עתה כמה פחיתות גרם אדה"ר ע"י חטאו כי תחלה היה גופו מיצירה ממש ועתה רוחו מיצירה הרי כמה מדריגות כי גופו מעוה"ז ונפשו מעשייה ורוחו מיצירה ממקום שהיה תחלה גופו וגרם זה קלקול הרבה בעולמות עצמן. ובזה תבין חטא אדם הראשון כי הקב"ה אמר לו אחר שלא היה לו חלקן מעשייה שלכך לא יאכל מעץ הדעת שהוא סוד דעשייה וכאשר אכל ממנו אז ירד ממעלתו ונתמעט ובזה תבין איך עץ הדעת הוא במלכות שהוא עשייה ובמ"א מזכיר שהוא יצירה עץ הדעת טו"ר מטטרו"ן וסמא"ל אך ע"ש מה שנתלבש היצירה בעשייה נקרא עץ הדעת ביצירה ג"כ. גם ראה איך הוא לפי שמטטרו"ן בסוד אדם הראשון ממש כנ"ל לכן הוא נטל גדלות גופו של אדה"ר וגופו נהפך ללפיד אש בעולם יצירה כנזכר בפרקי היכלות כי משם נחצב:▼
* א' הוא בחי' המ"ן עצמן אשר בחי' זו כבר נת"ל היטב.
* ב' הוא העצמות כלי של בית הרחם של האשה כדי לקבל טפת הזכר בתוכה ובתוך כלי זה יש ג"כ מ"ן שלה אשר נתבאר עניינם למעלה וכלי זה נעשה ע"י ידים עליונים דבינה שהם ח"ג שלה שהם י' אצבעות וז"ס ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות והם יורדים עד שם למטה בנוקבא ונעשית כלי וכמ"ש על פסוק עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם כנזכר פרשה בהעלותך דק"ן ע"א וז"ש ארז"ל על תמר שמעכה באצבע והבן זה.
* ג' הוא ענין ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה כנזכר בסבא דמשפטים צ"ד כי אין כח המ"ן להעלות ולהתברר שם מעצמן רק ע"י ההוא רוחא דעאיל ז"א בגווה בזווגא קדמאה כנודע והוא הוי"ה דההי"ן ב"ן וע"י שם זה הוא העלאת מ"ן לבעלה וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנ"ל.
והנה אז בחורבן בית שני לא היה כח להעלות מ"ן הנ"ל אם לא בבחי' אחרת רביעית והוא שהוצרכו י' חסידים ההם ליהרג ולמסור עצמן על ק"ה בפועל ואחר שנהרגו היה כח בנשמותיהם לברר המ"ן מהמלכים להעלותן מ"ן בכל זווג וזווג שיש, בין במ"ן דבינה בין במ"ן דנוקבא דז"א רחל. וטעם היות כח באלו להעלות מ"ן הנ"ל הוא כי הנה י"ב שבטים הם שורש לכל הנשמות כולם שהם עצמן בחי' המ"ן הנ"ל ואלו י' הרוגי מלוכה הם השבטים עצמם כנודע לכן יש בהם כח להעלות המ"ן שהם מציאות הנשמות עצמן. וענין היותן י' הרוגים לבד השבטים הם י"ב נתבאר בדרוש אחר. והנה ענין זה נתבאר זוהר פקודי בענין י' הרוגי מלוכה ואמר שם גופא דילהון אתמסר לסט"א ונשמתהון למלכא קדישא והענין כמ"ש כי לא די שאז לא היו מבוררין המ"נ של הנוקבא אלא גם מ"נ דבינה ג"כ ירדו ונתערבו בקליפות. והנה המ"נ דנוקבא דז"א לעולם היתה ברשות סט"א ולעולם לא יצאו משם אמנם של הבינה כבר היו מבוררים וחזרו לירד כנ"ל והמ"נ דבינה הם מתבררין ע"י נשמות אלו של י' הרוגי מלוכה והם מעלין אותן מן הקליפה למעלה בבינה וז"ס ת"ח נשמתא דאלין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות וכו' ר"ל שע"י רוחין דילהון יעלה מ"נ מתתא לעילא וז"ש מתתא ר"ל ממקום הקלי' עד בינה והבן היטב ענין העלאת מ"ן מה פירושו שהוא מ"ן מתתא שהם הקלי' למעלה בבינה או במל'. ואמנם העלאת מ"ן דנוקבא דז"א מתתא מן הקלי' למעלה בנוקבא הנ"ל אינו אלא ע"י גופין דילהון ממש שנהרגו וז"ס וגופא דילהון אתמסרו למלכא חייבא פי' ביסוד הקלי' אשר היא ס"א אשר בהם נאחזין המ"נ דנוקבא דז"א בעצמן כנ"ל שמעולם לא יצאו משם והם מכונים בשם סט"א ממש. והנה גופם של י' הרוגי מלוכה נמסרו אז בידם דסט"א והרגום כדי שיהיה בהם כח להעלות המ"נ דנוקבא דז"א משם בזכותן כי הלא הגופין הם מקבלין צער דהריגה ולכן כדי להוציא המ"נ דנוקבא דז"א אשר היו מושרשים בעמקי הקליפות סט"א הוצרכו גופם להמסר ביד סט"א שיהרגו. ואל תתמה זה כי הנה גופות שלהם הוו כ"כ מזוככים עד אשר היו ראוין בערך נשמות של בני אדם אחרים כי זהו מעלת הצדיקים לזכך גופם ולעשותן צורה וזהו הטעם שאין מיתה נזכר בצדיקים וראייה לדבר מאליהו ז"ל כי עלה בשמים בגוף ונפש כמ"ש בע"ה בענין גופא של אדה"ר מהיכן היה ומכ"ש גופות אלו הקדושים י' הרוגי מלוכה שנהרגו על ק"ה לתכלית ולכוונה הנ"ל כי ודאי גופם ממש עלו בבחי' רוח והם מעלין מ"נ דנוקבא דז"א מאז ואילך עד ימות המשיח. והנה גופות שלהם היו מבחינת הקרבנות, וז"ס ומהכא רזין דקורבנין פי' כמו שהקרבן הוא מעלה ומקרב העולמות זה לזה כנזכר בענין מעלת התפלה איך ע"י הקרבן התמיד אנו מעלין עולם בעולם עד רזא דא"ס כנזכר סוף פרשה פקודי, גם אלו החסידים י' הרוגי מלוכה הם מעלין בגופם ממש את המ"נ דנוקבא דז"א למעלה:
▲מ"ק אמנם נחזור למציאת אדה"ר
{{ספר עץ חיים}}
| |||