התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף

יקריב קרבן: מבואר אצלנו כי בכל מקום שבא שם הפעל מוסף אל הפעל בא לדרוש. ובארנו דרכי חז"ל בתורה אור. ואחד מנתיבותיהם כי השם מורה שהדבר כבר ישנו במציאות ולכן בשם יקרא. וזה הפך הפעל, שהדבר מתנענע לצאת אל המציאות ולהתפעל. ועל כן מורה שדבר קדם לו, מציאות קודם הפעולה, שכבר הוא "קרבן" לפני ההקרבה. וזהו שפירשו ''שיקדים הקדשו להקרבתו''. ומה שאמרו בנדרים (דף ט) שהלל היה מביא כבשתו כשהוא חולין לעזרה ומקדישה, פירש הר"ן שם שהיה מקדישה בפתח העזרה {{שוליים|א|12}}

 

{{שולייםלמטה|א|12}}

כתב הראב"ע (פרשת שמות) וז"ל ''דע כי כל הפעלים --עוברים או עתידים-- שם הפעל בכחם. פירוש: שם נגזר מן הפעל שהוא חסר הוא נשמע מכח הפעלים כמו "והנה ברכת ברך" "וברך ולא אשיבנה", והטעם ''וברך ברכה''. וככה וברוב יועצים תקום והשלם תקום עצה.''

 

 

אבל חז"ל על דרכיהם נגה אור, ולא נמשש כעור באפלה. ויש בזה גדרים מיוחדים מיוסדים על יסודי המליצה:

* '''( דרך א )''' הנה יש הבדל בין השם ובין הפעל; כי הפעל מורה שהפועל עוסק להוציא הדבר אל המציאות, והשם מורה שהדבר כבר נמצא במציאות ונקרא בשם. ולפי זה בעת הפעולה אי אפשר שיקרא בשם, וכשימצא השם עם הפעולה מורה שכבר היה לו מציאות קודם הפעולה כמו שאמרו בברכות (דף יח) ''"יומת המת"-- חי הוא! אלא המת מעיקרא'', ובירושלמי (פרק היה קורא) ''"כי לא אחפץ במות המת"-- וכי המת מת?! אלא אלו הרשעים שקרוים מתים''{{רווח קשיח|2}}כי בעת פעולת המיתה לא יצדק לקראו כבר בשם מת. ובשבת (דף לב) ''"כי יפול הנופל"--ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית'', שהרי עדיין לא נפל וקראו "נופל".{{ססס}} ומהר"ש ארקוואלטי בספר ערוגות הבושם (פרק כד) כתב: ופעמים ינתן שם ותואר מה לנושא על שם סופו-- "על פי שני עדים יומת המת", "ובגדי ערומים תפשיט", "ותקח הבצק ותלש", "קחי ריחים וטחני קמח"''.

 

** ובחולין (דף צא) "וטבוח טבח"''-- פרע להם בית השחיטה''. פירשו טבוח שנית ופרע את הטבח, ר"ל בית השחיטה הטבוח.

** ושם (דף לט) "אם בריאה יברא ה' "''--אם בריאה, מוטב; ואם לאו, יברא השם.''

** ובספרא אמור (פ"ד משנה ד) ויבמות (דף כ) "ושמרו את משמרתי"''--עשו משמרת למשמרתי''.

 

: כל אלה הדרשות מיוסדות על כלל הזה, שהשם מורה על דבר העומד במציאות טרם העשות הפעל, לא על הדבר המתהוה בעת עסק הפעולה שזה עומד בין המציאות וההעדר ושמו פלאי עדיין, עד גמר הפעולה.

 

* '''(דרך ב)''' לפעמים יפרשו שבא השם להגביל את הפעל ולתת בו גבול וגדר. וזה בכמה אופנים:

** ולפעמים בא השם להגביל איכות הפעל. שלפעמים מושג הפעל רחב וכולל יותר מן השם כמ"ש בספרא (אמור פרשה י משנה ד) ''"וקצרתם את קצירה"-- ולא הקטניות ולא השחת''{{רווח קשיח|2}} שפעל קוצר כולל כל שעושה בו פעולת הקצירה אבל בשם "קציר" לא נקראת רק התבואה לבד. ובגמ' (סוטה כג, ב"ק לח, הוריות י) ''אמר ר"י אין הקב"ה מקפח שכר בריה...דאלו בכירה...אמר הקב"ה "אל תתגר בם מלחמה" -- מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו. צעירה וכולי...אמר "אל תתגר בם" כלל, אפילו אנגריא לא''. ובביצה (דף יט) "וחגותם אותו חג לה' "-- ממעט לבית שמאי עולה ראיה שפעל "וחגותם" כולל ושם "חג" פורט -- רק החגיגה.

 

 

 

==סימן יד==