התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 134:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|א|ב|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ב|סימן יב}}
--
'''<small>[הערה: המפרשים נבוכו מה קשיא ליה ואיך יוכיח שהוא רשות כמו שהביא הקרבן אהרן בזה פירושים שונים ודחה דבריהם והוא אומר שמלות "כי יקריב" מיותר.]</small>'''
'''כי יקריב:
: ( א ) במלת '''כי''' כמו "כי תקנה עבד עברי", "כי ימכר איש את בתו".
: ( ב ) במלת '''אם''' -- "אם תקריב מנחת בכורים", "אם במחתרת ימצא הגנב".
שורה 165:
וכן גם במאמר פרטי יש חילוק זה כמ"ש ברבה וארא (פרשה ט) ''"כי ידבר אליכם פרעה": "אם ידבר אליכם פרעה" אין כתיב כאן, אלא "כי ידבר"-- עתיד הוא לומר לכם כן. ריב"ש אומר כהוגן הוא מדבר ''{{רווח קשיח|3}} רוצה לומר שממלת "כי" מבואר שדבר בדרך החלטה --''כאשר ידבר'', מצד שידע שידבר כן, או מצד שהסברה נותנת שידבר כן לריב"ש, וזה שאמר ''כהוגן הוא מדבר'', ולכן לא תפס לשון "אם" שהוא לשון ספק.
ובמכלתא (פרשה בא) ''"והיה כי יאמרו אליכם בניכם"-- בשורה רעה נתבשרו שעתידה תורה להשתכח''
ומה שמצאנו מלת "אם" במקום "כאשר"
ובכל זה -- בין מלת "כי" בין מלת "אם", שניהם יורו על הרשות, לא החובה. ובמכלתא (סוף יתרו) ''ר"י אומר כל "אם" שבתורה רשות חוץ משלשה'', ויתבאר לקמן;{{רווח קשיח|2}} ובספרי תצא "כי תצא למלחמה"-- ''במלחמת הרשות הכתוב מדבר'';{{רווח קשיח|2}} ובשבועות (דף מט:) ''א"ר אמי כל שבועה שהדיינים משביעים אותו אין בו משום שבועת ביטוי שנאמר "נפש כי תשבע"-- מעצמו, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש "כי" משמש בארבע לשונות...''; {{רווח קשיח|2}} וברבה (צו פ"ט) ''כל המצות כתוב בהן "כי תראה" "כי תפגע" "כי יקרא" -- אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה וכולי...''.
וכן הכלל שנתנו המדקדקים לחלק בין "כי" ובין "אם"; שמלת "אם" לא ידבק רק אל השם -- אינו נכון, כי ידבק גם אל הפעל:{{רווח קשיח|2}}"ואם יראנה הכהן..", "ואם פשה תפשה..", "ואם שכב ישכב איש אותה..", וכדומה. ויש לי בזה יסודות נאמנים מתי ידבק אל השם או אל הפעל, יתבאר לקמן.
שורה 182:
וזה כוונת הספרא בארבע מקומות הנזכרו למעלה; שאם היה ציווי מחויבת להקריב עולה או מנחה היה לו לומר "אדם מכם בהקריבו קרבן", "ונפש בהקריבה קרבן מנחה". וכן אם היה חטא המשיח והנשיא דבר שיחויב בטבע היה לו לומר "הכהן המשיח בחטאו.." "הנשיא בחטאו.." בדרך המקור. אבל אחר שהתשמש במלת '''כי''' ובמלת '''אם''' ובמלת '''אשר''', מורה שהתנאי אינו מחויב לא מצד ציווי ה' ולא מצד טבע הענין.{{ססס}}ובתנחומא (פר' ראה) ''"כי יכרית"-- זה שאמר הפסוק "קוה אל ה'..." וכולי מהו "כי יכרית"?'' (רוצה לומר, הלא היה לו לומר "בהכרית", עם ב' ומקור) ''על תנאי הוא, שאם ישמרו התורה. ובכל מקום שאתה מוצא "כי", על תנאי הוא-- "כי יקרא קן צפור", "כי תשא"'', עכ"ל.
וראה דבר פלא, שבכל ספר ויקרא ובספר במדבר שמדבר במצוות שבין אדם לאלקיו יקדים תמיד השם למלת "כי" (שמשמעו ''אשר'') הבא אחריו, לא כן בפ' משפטים ובספר דברים שמדבר ממשפטים שבין איש לרעהו יאמר "כי יכה איש..", "כי יגח איש", "כי ימצא איש", וכדומה. וזה רצוף בטבע הלשון שהמשפט המוטל על האדם מצד אלקיו יספרנו בדרך חיוב, ר"ל, '''''האיש''' שירצה לקיים מצוה פלונית או שעבר עבירה פלונית, כך וכך דינו'', ועל כן יקדים את הנושא אל המסופר ממנו כי ידבר מדברים המוטלים עליו מצד מצות אלקיו; ולא כן במשפטים בין אדם לאדם, יקדים הפעל -- ''כי יקרא לאיש כך וכך אז משפטו כך וכך'', כי אינו מדבר דבר ראוי או מחויב אל
==סימן יג==
| |||