התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 82:
ועתה בכל הציווים שבתורה שפרטה שם "אדם" כמו גבי צרעת וטומאת מת וסיכת שמן המשחה וכדומה -- יפול ספק אם בא שם "אדם" בהבנתו המדיוקת וכיון רק על מי שהוא אדם באמת, כפי תנאי האדם שומר תורה ומצות ה', או בא בהבנה מורחבת -- כל שאינו בהמה שיקרא גם כן בשם "אדם" בשלוח. אמנם בזה כבר שמנו חק ולא יעבור כי התורה לא חתמה דבריה ומסתם נאמר שדברה בדיוק (כמו שכתבנו באילת השחר כלל פ"ט, עיי"ש). ורצונו לומר אדם באמת. ולכן גדרו ''אתם קרואים אדם ואין וכולי'', שמי שאין לו דת אלקי ויתעב לעבוד גלולים וחמנים אינו רק בהמה בצורת אדם. אולם כל זה במקום שנוכל להסתפק שבא שם "אדם" בדוקא, אבל במקום שאנו רואים שדבר בדרך שלוח ושלא בדוקא כמו במקום שבא שם "אדם" מגביל נגד שם "בהמה", מבואר שאינו מדבר רק הגבלת המין ומכוין בשם אדם -- הפך הבהמה. וכל מי שאינו הולך על ארבע יכלול בשם אדם כי הלא תראה שבכל אלה המקומות אומר תמיד "אדם ובהמה", ולא יאמר "איש ובהמה", כי שם "איש" אינו מגביל נגד שם "בהמה" רק שם "אדם" (כנ"ל ג). רק שני מקומות יצאו מן הכלל: "לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה" (שמות יא ז), "אם בהמה אם איש לא יחיה" (שם יט ג). ושם אמרו חז"ל שמלאכי השרת נמצאו עמהם ביציאתם ממצרים ועם ה' במתן תורה ושם "איש" כולל גם המלאכים כנ"ל. ולכן בכל מקום שאומר "אדם" מגביל נגד "בהמה", יכלול מי שאינו בהמה ולא ידבר מצד עצמות האדם, רק בבחינת גופו. וכלל זה בארוהו רבותינו עצמם, שביבמות (שם) ובכריתות (שם) מקשה על הכלל דאין כותים עובדי כוכבים בכלל שם "אדם": ''והכתיב "ונפש אדם ששה עשר אלף"? משום בהמה. והכתיב "אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם"! משום בהמה.''{{רווח קשיח|3}}רצונם לומר דכיון דכתיב "אדם ובהמה רבה" בא "אדם" רק מגביל נגד בהמה.
ובזה תבין מה שאמרו בספרא פרשת ערכין ([[ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יב|בחקתי פרק יב]] הובא בגיטין לח:) "כל חרם אשר יחרם... מאדם ובהמה": "מאדם"-- אלו עבדו ושפחתו הכנענים'', שכיון דכתיב "אדם ובהמה" בא אדם על כל מי שאינו בהמה וגם העבד הכנעני בכלל. ועיין בתוספות (נדה נז סוף ד"ה ובנה). וכן בכל מקום שבא שם "אדם" בהגבלה כמו "ואתה אדם ולא אל", "ומצרים אדם ולא אל", "לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" הוא רק מגביל -- אדם שאינו אל רק יצור אדמה.{{ססס}} ובמד' (ב"ר פל"ג) פירשו "עיר קטנה..ומצא בה איש מסכן וחכם..." על דור המבול ונח, "ואדם לא זכר את המסכן"-- ''אמר הקב"ה לית אתון מנהרין ליה אנא מנהר ליה שנאמר "ויזכור אלקים את נח"''. מיושב שקרא בני דור ההוא בשם "אדם" בהגבלה נגד אלקים שהוא זכרו.
וכן במקום שבא על שם המין כולו כמו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" דרש בספרא (אחרי פרק יג משנה ב) ובסנהדרין (דף נט) ''אפילו כותי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול'' -- כי הענין מוכח שבא על המין כולו. וכן "ואתן אדם תחתיך" מבואר מן הענין שבא בהרחבה.
אבל בכל מקום שאין הוכחה שבא בדרך השלוח אמרינן שבא בדוקא ולכן אמר בזוהר נשא ''דדחיל חטאין נקרא "אדם"'' ובפר' יתרו מי שהוא בעל מצות נקרא "אדם". ושם (דף קנג) ובמדבר (דף רמ) ודברים (עמוד רלז) תלמידי חכמים נקראו אדם. וכל זה כשבא סתם אמרינן שבא בגדרו האמתי אם הוא אדם כפי עצמותו האמיתי.
ודברי חכמים כדרבונות, כל יקר בם צפונות, אמרו בחולין (דף ה) ''"מן הבהמה"-- להביא בני אדם שדומים לבהמה. מכאן אמרו ''מקבלים קרבנות מפושעי ישראל וכולי'', ושם (ע"ב) ''וכל היכא דכתיב "בהמה" גריעותא הוא?! והכתיב "אדם ובהמה תושיע ה' " ואמר ר"י אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמם כבהמה. התם כתיב "אדם ובהמה", הכא בהמה לחודא כתיב. וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא הוא?! והא כתיב "וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה"'' (ופרש"י ואמר עליו בסוטה דף כב אפילו לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר "וזרעתי זרע אדם וזרע בהמה"). ''התם חלקיה קרא -- "זרע אדם" לחוד ו"זרע בהמה" לחוד.''{{ססס}}ומי לא יתפלא על מאמר הזה שדומה כי פירשו מה שכתוב "מן הבהמה תקריבו" הוא שהבהמה מביאה הקרבן והוא פושעי ישראל! וזה מביא לידי לעג, שהכתוב אומר "מן הבהמה מן הבקר..תקריבו" -- שהיא תוקרב ותובא, ואיך יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר? וביותר נפלא הפלפול על זה ''וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא הוא?'' והלא מאה פעמים ימצאו בהמה בכתוב שהוא גריעותא על בהמות שדי וחיתו יער! והקושיא השניה: ''וכל היכא ..מעליותא הוא והכתיב...'' וכי לא מצאו כתובים הרבה שכתוב אדם ובהמה ביחד והא גריעותא, רק זה לבדו?!
אולם כל דבריהם כגחלי אש, שאחר שכתוב פה "אדם כי יקרבי", יש לנו לאמר שכיון על שם "אדם" בהבנתו המדויקת -- רק אדם משכיל ושומר מצוה, לא פושעי ישראל. וכמו שממעט מומר היה לנו למעט םפושעי ישראל מן שם "אדם". אך, אחר ששם "אדם" בא פה מגביל אל שם "בהמה" -- "אדם כי יקריב..מן הבהמה"-- שהאדם יתכפר על ידי קרבן בהמה, ממילא יש לומר שגם הפושעים ישראל נכלל בשם "אדם" כי נקרא "אדם" כל שאינו בהמה כנ"ל. וז"ש ''"מן הבהמה"-- מכאן שמקבלים קרבנות מפושעי ישראל'' -- רוצה לומר על ידי שכתוב "מן הבהמה", שם "אדם" מוגבל נגד שם "בהמה" ואין ראיה למעט מן שם "אדם" פושעי ישראל. וכן מ"ש "וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה", מה שכתוב "זרע אדם" כולל כל שהוא אדם, אף בלתי משכיל, כל שאינו בהמה אחר שבא מגביל נגד שם "בהמה". ועל זה הקשה '''''וכל היכא דכתיב "בהמה" גריעותא הוא''''', רוצה לומר, שעל ידי דכתיב "בהמה" בא שם "אדם" לגריעותא שדי כל שאינו בהמה, '''''והכתיב "אדם ובהמה תושיע ה' "''''' שגם כן שם "אדם" מגביל נגד שם "בהמה" ובכל זאת פירש רב יהודה אמר רב ששם "אדם" זה בא למעלה-- שהם ערומים בדעת כאדם, רוצה לומר שהואאדם באמת, כפי צורתו. והשיב שרב יהודה לא מן שם "אדם" דריש זאת רק שהוא פירש מ"ש "אדם ובהמה" הוא שם מורכב, רוצה לומר, "אדם" שהוא "אדם ובהמה" -- פירוש: שהוא אדם אמתי מצד צורתו ומשים עצמו לענין צרכיו החומריים כבהמה שאינה מבקשת מותרות וצכרים הרבה, אדם כזה תושיע ה'. ולפי זה מה שכתוב "אדם ובהמה" פירושו ''אדם שהוא בהמה'' והי"ו הוא וי"ו הביאור (<small>כמו "יין ושכר" שפירשו חז"ל יין בדרך שכרותו, יין והוא שכר; "נבילה וטריפה" נבילה שיש במינה טריפה; ובבבא קמא (דף ד) ''וכי תימא פרושי קמפרש: מאי מבעה הבער...''</small>) ומקשה [לא נגמר...]
==סימן יא==
| |||