התורה והמצוה ויקרא טו כה-כז: הבדלים בין גרסאות בדף

==סימן קפז==

 

 

בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה: הנה אם יכתב רק "ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים" לבד, נאמר שמדבר גם בימי נדות, שתחלה אמר "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה" היינו אם ראתהיום אחד היא טמאה נדה ופה אמר שאם "תזוב זוב דמה ימים רבים" דהיינו שלשה ימים, אף בימי נדה תביא קרבן. לכן באר "בלא עת נדתה" שבימי נדות אינה זבה לקרבן, רק ביא' יום שבין נדה לנדה. (וזה פירוש משנה א).

==סימן קפח==

 

 

כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה: מבואר שכל הימים שהטומאה זב ממנה היא טמאה כטומאת נדה ואיך ימצא זה? והלא ביום ראשון ושני עדיין אינה זבה גדולה דהא התנה "כי תזוב ימים רבים" שהם שלשה?! ולמה תהיה טמאה?

==סימן קפט==

 

 

כימי נדתה תהיה: ממה שכתב "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה" ואמר אחר כך "כמשכב נדתה יהיה לה" משמע שכל היום תהיה טמאה, וכן אם ראתה שני ימים תהיה טמאה כל שני הימים שעל זה מורה לשון "תהיה" שמורה ההויה והקיום. ואם כן מבואר שצריכה לשמור יום כנגד יום שמא תראה ותטמא למפרע.

==סימן קצ==

 

 

כטומאת נדתה תהיה טמאה הוא: מה שהוסיף "טמאה היא" מיותר. ופירשו חז"ל שבא ללמד שנקראת בשם "טמאה" ומזה ידעינן שמה שכתוב בסוף הפרשה-- "לאיש אשר ישכב עם טמאה" כולל גם הזבה שנקראת בשם "טמאה" ומבואר שדינו כבועל נדה לטמא שבעה כמש"נ מהרמב"ם (פרק ג מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג). ובזה תבין מ"ש בספרא סוף הסדר ''"לאיש אשר ישכב עם טמאה"-- זה הבא על שומרת יום כנגד יום'', כי על זה נכתב "טמאה היא".

==סימן קצא==

 

 

טמא יהיה כטומאת נדתה: היה לו לומר "כמושב נדתה" כמו שנכתב בתחלה "כמשכב נדתה". ובא למעט שלא השווה לנדה רק לענין היטומאה, לא לענין הימים שאינו טמא רק טומאת ערב, שמן הדין יש לטעות בזה דהא בועל נדה קלה טומאתו מנדה שאינו מטמא אדם וכלי חרש ובכל זאת שוה לה לענין הימים, כל שכן משכב ומושב שחמור טומאתו כנדה, שישוה לה לענין הימים?! קמ"ל.