התורה והמצוה ויקרא טו יג-טו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 5:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טו|יג}}
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קמו}}
 
וכי יטהר הזב: מצאנו לשון "טהרה" על הפסק הלכלוך והדבר הטמא מצד עצמו-- "וישוב בשרך לך וטהר" (מלכים ב ה), "וטהר את הנגע" (תזריע) הגם שהאדם אינו טהור עדיין. וכן "וטהרתם מכל עונם" (ירמיהו לג), "ורוח עברה ותטהרם" (איוב לו) וזה שנאמר ''כשיפסק''.
שורה 13:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טו|יג}}
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קמז}}
 
וכי יטהר הזב מזובו: אף על גב שיש בו טומאה אחרת, שהוא מנוגע גם כן, יוכל לספור לזיבתו וביום הפסק הנגע יטבול טבילה ראשונה של מצורע ולא יטמא משום זיבות לטמא משכב ומושב וכלי חרש בהיסט כן פרש"י במגילה (דף ח). והוא הדין דאפילו קודם שיתרפא מהני טבילה זו לענין זה דמצורע אינו מטמא כלי חרש בהיסט. וכן משכב ומושב כמ"ש בפסחים (דף סח) ועי' מ"ש בזה למעלה סימן ?? ובגמ' שם מסיק שלימוד זה מוכח ממ"ש "וכי יטהר הזב" שמלת "הזב" מיותר וקמ"ל שדי בשיטהר ממה שהוא זב, כי מלת "מזובו" צריך לדרוש (שבסימן שאחרי זה).
שורה 21:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טו|יג}}
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קמח}}
 
וכי יטהר הזב מזובו: מלת "מזובו" מיותר ודרשו (בספרא מובא במגילה דף ח) שבא לאמור כל שטהר מזובו, אף שלא היה זב בעל ג' ראיות רק בעל שתים, צריך ספירת שבעה. ומפרש בגמ' שם דאין לומר שפירוש "מזובו" דוקא מזוב של ג' ראיות דאם כן לשתוק קרא מיניה. וכי תימא אתיא מדינא, שומרת יום כנגד יום תוכיח כמ"ש בספרא. וע"כ שבא לרבות אף מקצת זיבה משא"כ במ"ש "וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו" מפרש דוקא מזב בעל ג' ראיות (כמ"ש בסוף הפרק) ועיי"ש.
שורה 29:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טו|יג}}
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קמט}}
 
וספר לו: הפעלים החוזרים שציין אותם במלת "לו" "לך" "להם" "לכם" מורה שתהיה הפעולה לעצמו, לא לזולת, כמ"ש (במשנה יג) ''"על יקח לו"-- לעצמו''. וכן (פרק ט משנה ג) על "תקח לה". ופרשת קדושים על ''"אלהי מסכה לא תעשו לכם"-- לעצמכם''. וגם באגדה ידרשו כן כמ"ש ''"לך לך"-- להנאתך ולטובתך'', ''"שלח לך"-- לדעתך'', וכן רבים. וכן במ"ש "וספר לו" (ופרק ט משנה א) "וספרה לה" דרשו לעצמו היינו לא יהיה הספירה לצורך הזיבה דוקא רק לצורך הזב שאף שלא בדק בינתיים הוא בחזקת טהרה כדברי ר' אליעזר. אמנם בכתובות (דף עג) מפרש "וספרה לה" לעצמה-- ש''נאמנת בעצמה'', ואין צריך עדים, ולפי זה צריך לומר שמה שכתב ''מכאן אמרו'' לקמן מקומו (אחר משנה ו) וכן הגיה בזית רענן.
שורה 41:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טו|יג}}
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנ}}
 
שבעת ימים לטהרתו: שבעת ימים רצופים טהורים מטומאת זיבה, שלא תפסוק זיבה ביניהם. ולכן הוסיף "לטהרתו" שאם לא כן נאמר שיוכל לספר ז' ימים מפוזרים כפי שבארתי זה בסדר תזריע (סימן ז).
שורה 47:
==סימן קנא==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנא}}
 
וכבס בגדיו ורחץ בשרו: בכל מקום כתוב "ורחץ במים" סתם לבד בשמונה מקומות בספר ויקרא כתוב "ורחץ בשרו" וכולהו לדרשא:
שורה 59:
==סימן קנב==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנב}}
 
ורחץ בשרו...וטהר: כבר בארנו דרוש זה היטב (בפר' תזריע סימן סה) שבנוי על היסוד שבארנו (שם סימן ו) להבדיל בין העתיד הגמור בוי"ו המחברת ובין העתיד על ידי וא"ו המהפכת, שהעתיד הבא על ידי וא"ו המהפכת מורה על השלמת הדבר בזמן העתיד וכן ממ"ש "וטהר" ולא "ויטהר" (הגם שעדיין צריך הערב שמש ולא נשלמה הטהרה) דרש שנשלמה הטהרה שלא יטמא עוד כלי חרש בהיסט אף על גב דהדר חזי אינו מטמא למפרע כלי חרש בהיסט דאחר שהיא טומאה מחודשת בזב שאינה בשאר טומאות, יטהר מטומאה זאת אחר טבילה תיכף. ועי' בקרבן אהרן שנתן טעם למא בארו זה דוקא על טומאת כלי חרש.
שורה 67:
==סימן קנג==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנג}}
 
וביום השמיני יקח לו: כבר התבאר בפר' צו (סימן מ) באורך שכל מקום שכתוב שם "ביום" (שהיה די לומר "בשמיני") ממעט לילה, ופירשו בשבת דף קלב דאע"ג דידעינן מן "ביום צותו" דאסור להקריב בלילה צריך ריבוי בזב וזבה ומצורע דהוה אמינא הואיל ובאים בדלות, קרבים בלילה.
שורה 75:
==סימן קנד==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנד}}
 
שתי תורים: כבר התבאר (ויקרא סימן שכח) שכל מקום שהזכיר שם הרבים בציוי אין צורך לבאר שהוא שניים, כי בלי זה נדע שסתם רבים שתים, ונדרש בכל מקום, כמו "שני כבשים", "שני תורים", וכדומה. ודריש פה שמלמד שצריך דוקא שתי תורים או שני בני יונה בל נטעה שיוכל להביא עשירית האיפה חלופי תור אחד.
שורה 83:
==סימן קנה==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנה}}
 
ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד: מ"ש "ובא לפני ה'" שהוא מיותר היינו שצריך להכין עצמו שיוכל לבא לפני ה' היינו שיטבול בשביעי שלא היהי טבול יום (דסבירא ליה להספרא דטבול יום דזב כזב). וזה שכתב ''כיצד הוא בא''. ובנזיר (דף מה) פלפלו בזה עיי"ש.
שורה 89:
==סימן קנו==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנו}}
 
ועשה אותם הכהן א' חטאת והאחד עולה: כבר בארתי (ויקרא סימן שכט באורך) כי דבר זה נכתב ששה פעמים, ובג' מקומות שהם בזב, ובזבה, ובנזיר-- יחס קביעות השם אל הכהן (כמ"ש "ועשה אותם הכהן" שהיא מה שיקבע שמם, כי על ההקרבה היה לו לומר "והקריבם"), ובשלשה מקומות שהם בהישג יד דמטמא מקדש, וביולדת, ובהישג יד דמצורע ייחס קביעות השם אל הבעלים כמ"ש "והביא שתי תורים א' לחטאת וא' לעולה והביא אותם אל הכהן". ומתוך כך אמר רב חסדא (ערכין לו, יומא מא, נזיר כז, כריתות כה) שאין הקינים מתפרשים אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. ובזה מה שכתב בספרא ''"ועשה אותם הכהן" שיפרישם הכהן'' הוא מן המקומות שייחס העשייה אל הכהן, ומה שכתב ''ומנין שאם הפרישם הוא וכולי'' הוא מן הג' מקומות שייחס הלקיחה אל הבעלים. [ומ"ש ''ת"ל "ונתנם אל הכהן"'' הוא טעות סופר וצריך לומר ''ת"ל "והביא אותם אל הכהן"'' וכן הלשון בספרא (ויקרא שם, ולקמן פרק ט מ"ה)]
שורה 97:
==סימן קנז==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ה|סימן קנ}}
 
וכפר עליו...מזובו: מלת "מזובו" מיותר, ובפרט שאין הכפרה על הזיבה רק לטהר האיש, והיה לו לומר "וכפר עליו מטומאתו" כמו שכתב ביולדת ובמצורע.{{ססס}} ופירשו חז"ל שבא ללמד שלא כל הזבין מביאין קרבן, רק זב בעל ג' ראיות לבד, כי כבר התבאר (בסימן קכו) שהכתוב ידבר משני מינ זיבה-- מזב בעל שתי ראיות, ומזב בעל ג' ראויות כמו שכתוב "רר בשרו...או החתים בשרו", וכמו שכתבנו שם, וכן בסוף הסדר אמר "זאת תורת הזב...והזב את זובו" שהם תורת השני מיני זבים-- זב בעל שתים וזב בעל ג' ראיות כמו שיתבאר (בסימן קצז), ולא ידעינן למה חלקם הכתוב. לכן אמר בפסוק יג "וכי יטהר הזב מזובו וספר" דהיינו בעל שתים מחויב לספור, ופה אמר שיכפר מזובו, היינו מן מין הזיבה השנייה שהוא בעל ג', צריך כפרה, כי מבואר אצלנו (באה"ש פטו) שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ואם כן שם "מזובו" שנשנה גבי כפרה אינו השם הראשון שכתוב גבי ספירה. ואין לומר שהשם הראשון הוא בעל ג' ראיות והשני הוא בעל ב' דהא מי שראה ג' כבר ראה ב' ונתחייב בקרבן.