התורה והמצוה ויקרא יג ד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יג|ד}}

 

 

ואם בהרת לבנה היא. כבר באר הרמב״ם (פ״א מה' ט״צ) שכל מקום שתפסה תורה "בהרת" היא רק לדוגמא והוא הדין ליתר המראות, וזה מוכרח בכתובים, שאי אפשר לומר שמ״ש פה "ואם בהרת" היינו בהרת דוקא, דהא פתח בכל ד׳ מראות נגעים ובאר שכולם מטמאים בשער לבן ואיך יאמר שהבהרת כשאין בו שער לבן יסגיר ולא יבאר מה יעשה בשאת וספחת?! וכן אם תאמר שמ״ש אחרי זה (פסוק יוד) "והנה שאת לבנה בעור" דוקא שאת, מדוע לא באר דין השאת כשאין בו שער לבן ומחיה? ולמה התחיל בפסוק ט׳ "נגע צרעת כי תהיה״ והיל"ל "ואם שאת לבנה״. ועל כרחך שמ״ש "ואם בהרת" הוא שם הדוגמא, ותפס בהרת לרבותא שהגם שהבהרת דרכה ביותר להיות עמוק ושימצא בה שער לבן והוה אמינא שאם אינה עמוקה ואין בה שער לבן לא יסגיר, קמ״ל דאעפי״כ יסגיר. וכ״ש במראות הפחותות שאינן מטבען ללבן השער ולהראות עמוק

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יג|ד}}

 

 

ושערה לא הפך לבן-- ר"ש דורש הכתיב, "ושערה" במפיק ר"ל שער הבהרת, לא שער המחיה. ומזה הוציא שני הדרושים (שבמשנה ז ח) שצריך ששער הבהרת יהפך ללבן לאפוקי אם הי׳ השער תוך המחיה, וכן אף אם היה תוך הבהרת אם לא היתה הבהרת כגריס רק בצירוף המחיה. וס"ל שמ״ש "ושער בנגע" [*פסוק ג] לא בא לריבוי כי צריך לגופיה למעט חוצה לו (כנ״ל ס׳ מו). ודעת חכמים דלכן קרינין שערה בלא מפיק שהי׳ שער א', שאף שער א׳ לא הפך (כנ״ל סי' מה) ועיקר הוא מ״ש בתחלה "שער בנגע הפך" ונגע שם כולל וגם המחיה בכלל נגע, הגם שאינה בכלל בהרת. ופלוגתא זו מובא בנגעים (פ״ד מ"ו). וצע״ק דבעלמא סבר ר״ש יש אם למקרא כמ״ש בסנהדרין (דף ד') ועי׳ בתוס׳ שם ד״ה

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יג|ד}}

 

 

ושערה לא הפך לבן-- מדוע לא אמר (כמו בפסוק כף) "ושער לבן אין בה". וכן אמר בפסוק כו "והנה אין בבהרת שער לבן". וכן (פסוק לא) "ושער שחור אין בו". פי' חז"ל שבמה שכתוב "ושערה לא הפך" מבואר שיש בו שער ולא נתהפך וקמ"ל דשער שחור אינו ממעט את הנגע כי תלמידי ר"י נסתפקו בזה (ועי פ"ד דנגעים מ"ד

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יג|ד}}

 

 

והסגיר הכהן את הנגע-- מה שהזכיר שם נגע הוא מיותר שדי שיאמרו "והסגירו" כמו בפסוק שאח״ז. ומבואר אצלינו שבכ״מ שיזכיר השם תחת הכינוי נתנו בו טעם וחז״ל אמרו ע״ז מלת "תחלה". וכן במ״ש (פסוק לא) "והסגיר הכהן את נגע הנתק" ופסוק נו״ן גבי נגע בגדים שאמר "והסגיר את הנגע" הוסיף בספרא תיבת "תחלה" והוא לפרש מדוע בכ״מ שבאו שני הסגרים, כמו פה ובנתק ובבגד, הזכיר בראשון שם נגע והסגיר את הנגע, ובשני יאמר והסגירו בכינוי. וכן בשחין ובמכוה שאין שם רק הסגר אחד אמר "והסגירו", ופירשו חז"ל מפני שההסגר הראשון לא יוציאנו מידי טומאה ובכל אופן ישאר עליו שם נגע גם אם יעמד בעיניו ולא יפשה לכן אמר שמסגיר את הנגע כי אם ישאר על מתכונתו הוא נגע ויצטרך הסגר שני, משא"כ במקום שאינו מסגיר רק פעם א' או בהסגר שני שאם ישאר כמו שהוא יטהר, אינו נקרא בשם נגע