התורה והמצוה ויקרא יב ו-ז: הבדלים בין גרסאות בדף

==סימן כא==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

ובמלאת ימי טהרה: כל מקום שנכתב מלאת הימים כיוון על שנשלמו הימים במלואם ובא קיצם. ואמר בב"ר (פרשה סג ופרשה פה) שברבקה שכתוב "וימלאו ימיה ללדת" היו מלאים ובתמר דכתיב "בעת לדתה" היו חסרים. ובא תמיד על זמן המוגבל או שנגבל לאיזה דבר-- "כי כן ימלאו ימי החנוטים" (ברא' נ), "מלא שבוע זאת" (שם כט). ובמ"ש "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור" אמר ברבה (פ' ט) חד אמר-- ז' ימים להכאה (דייק מ"ש "אחרי הכות") וחד אמר-- ז' ימים להתראה (דייק מ"ש וימלא משמע שהיה זמן קבוע ומוגבל). וכן מ"ש פה "במלאת" פירושו שנשלמו הימים במלואם.

==סימן כב==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא: הרמב"ם (פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה) כתב ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת, אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה-- לא יצאת. והראב"ד כתב זה תימא גדולה! אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת? ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבים לה. ע"כ.

==סימן כג==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

לבן או לבת: הלמ"ד של "לבן" ושל "לבת" מורה על הכללות-- לכל בן ולכל בת, כמו "לכולם נתן לאיש חליפות שמלות" פירושו לכל איש, "שנים ליום"-- לכל יום. ועל זה פירש לחייב על כל בן. והוא אם ילדה אחר מלאת (או לר"י אחר מלאת של הולד הראשון).

==סימן כד==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

בן שנתו: שמונים לו מע"ל [הגה"ה ?מעת לעת?] מיום שנולד. וכן אמר בערכין (דף יח) שנה האמורה בקדשים וכולי. והתוס' שם הקשו דלמה לי קרא? הלא אם נאמר דחשיב למנין עולם לא משכחת תמידין בר"ה עיי"ש. והמעיין בספרא ויקרא (פרק י משנה ב) שהוצרך לימוד שחטאת תהיה בת שנתה מן "תורה אחת יהיה לכם" עיי"ש. ושם ריבה כל החטאת. והוא הדין שאי אפשר ללמוד מתמידין שהם קרבן ציבור קבוע ותדיר, ולכן צריך קרא בכבש העומר שאינו תדיר, ובכבש יולדת שהיא קרבן יחיד.

==סימן כה==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

בכל מקום כתוב "תורים" קודם "בני יונה" לבד מפה שהקדים "בן יונה" ל"תור". וכבר הוכיח מזה במשנה (סוף כריתות) דשניהם שקולים. ובכל זאת בודאי יש איזה טעם למה שינה פה מבכל מקום. אמר בספרא שבא זה הסדר מפני שיש מקום לטעות שיוכל להביא בהמה תחת העוף כמו שית'. ולכן אמר "בן יונה או תור" והוא על פי החק המוסד אצלינו שדרך הכתובים לדבר תמיד בדרך ''לא זו אף זו'', שדבר שהיא חידוש יותר כתוב מאחר וכמ"ש באורך (סדר ויקרא סי' שיב). ועל פי זה תפס תמיד הסדר מן התורים או מן בני היונה שפירושו שיקריב תורים שהם גדולים ומיסיף רבותא שיוכל להקריב גם בני היונה שהם קטנים. ופה שאמר "בן יונה או תור" בהכרח כן פירושו: ''די לו להביא בן יונה הקטן וגם מי שירצה להביא קרבן גדול, יש לו ברירה להביא תור שדמיו יקרים יותר'' ור"ל ''אבל לא יותר מתור'', כי לא יוכל להביא בהמה רק קרבן קטן-- בן יונה ואף גם תור הגדול יותר, אבל יותר מתור לא יביא.

==סימן כו==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ו}}

 

אל פתח אהל מועד: כבר אמר בעולה ויתר קרבנות שיטפל בהן להביאם בעצמו (וכמ"ש ויקרא סי' כד) ופה היא רבותא אף שאסורה לכנס לעזרה והיא עומדת בפתח בשער נקנור בכל זאת צריכה לבוא בעצמה.

==סימן כז==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ז}}

 

והקריבו לפני ה' וכפר עליה: מ"ש "והקריבו לפני ה'" מיותר, דכבר אמר "תביא וכפר עליה" ודי. וכשאמר "והקריבו" מיותר מ"ש "וכפר".

==סימן כח==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ז}}

 

כבר אמר "בכל קדש לא תגע... עד מלאת" מבואר שבמלאת תגע בקדש ותטהר. ופה אמר "וכפר... וטהרה" דצריך להמתין על הבאת הקרבן?!

==סימן כט==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ז}}

 

ממקור: המקור היא המקום ששם יתחיל נביעת המים המתפשטים בעומק האדמה דרך ורידין וצנורות על ידי גשמים ומעינות ותהומות. ויש הבדל בין '''מקור''' ובין '''מבוע''', שהמבוע יציין זרימת המקור והתפשטותו לחוץ והמקור מציין השורש עצמו שמשם יבוע המבוע.

==סימן ל==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ז}}

 

ממקור דמיה: ולא אמר "דמה" כמ"ש "ואשה כי יזוב זוב דמה". אמרו (בספרא ונדה דף יט) שדמים הרבה טמאים בה. ואמר שנית "והיא גלתה את מקור דמיה" (ויקרא כ) -- הם ד' מיני דמים. והשחור, אדום הוא, אלא שלקה. ומ"ש וב"ה מטהרים פירושו לגמרי, כי לת"ק תולין כ"פ בגמ' ועיי"ש.

==סימן לא==

{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יב|ז}}

 

זאת תורת היולדת: כבר בארתי (צו סימן כד) שכל מקום שאומר מלת "תורה" הוא מכניס דברים רבים תחת תורה אחת וחוק מיוחד, כמ"ש "זאת תורת העולה"-- תורה אחת לכל העולין, "זאת תורת המנחה"-- תורה אחת לכל המנחות. וכן מ"ש "זאת תורת היולדת" שמשמעותו תורה אחת לכל היולדות פירשו חז"ל שר"ל שהיולדת ולדות הרבה שוה בתורה זו עם מי שלא ילד רק ולד אחד, שכל שילדה תוך מלאת די לה בקרבן אחד.