התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
 
{{שולייםלמטה|א|9}}<br />
<small>במה שאמרו ''ואין הנשים סומכות'' הקשו התוס' חגיגה (טז: ד"ה דבר) מדוע לא מעטם משחיטה? ותרוצם מגומגם כמו שהעיר בטורי אבן שם. וכתב שהוא מאיזה תלמיד טועה. וגוף הקושיא מסולקת במ"ש בספרא פרק ה משנה ד ''"מפני מה אני מביאם להפשט וניתוח? שכשרים בכל אדם ומוציא אני הסמיכה שאין הסמיכה אלא בבעלים"'', והוא הדין מטעם זה אינו מוציא מן השחיטה שכשרה בכל אדם ואינה מצוה מיוחדת של הבעלים עד שימעטם. וחוץ מזה יש ריבוי בספרא (צו פרשה ד משנה ג) לרבות נשים וגרים ועבדים לשחיטה, עיי"ש.
 
ובטעם שלת"ק אין הנשים סומכות פרש"י (עירובין צו ד"ה ל"ג) משום בל תוסיף. ותוס' פירשו משום דמחזי כעביד עבודה בקדשים. ובחדושי דברתי בזה ואין כאן מקומו. ובמה שהזכיר ''היה לנו עגל...וסמכו עליו..'' אומר בחגיגה (שם) ''דאמר להו אקפי ידייכי, א"ה לא מפני שהסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה סמיכה כלל! אמר ר' אמי חדא ועוד קאמר: חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים''. והכי פירוש הספרא לר' אמי: '''לא''' (עשו זה) '''מפני שהסמיכה בנשים''' (שאז היו סומכים בכל כחם כדין) '''אלא מפני נחת רוח של נשים''' (וממילא אמרינן להו אקפי ידייכי). וכ"פ התוס' חולין (דף פה ד"ה נשים) סומכות באקפויי ידייהו. ולא כדמשמע מרש"י שם.
 
ומה שהקשו התוס' קדושין (דף לו) למה לי קרא למעט נשים מסמיכה, הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא -- כבר כתבתי בחבורי ארצות החיים (סימן יג) על דרך הפלפול, עיי"ש. ועל פי דרכי בחיבור הנוכחי לא קשיא מידי -- ששם "בני ישראל" לא בא מיותר פה לנשים, כי צריך למעט עכו"ם, רק שעל ידי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא אנו שוללים ואומרים ש"בני ישראל" דוקא. ואי לאו כן הייתי מרבה אותם מן "ואמרת אליהם" אחר שריבה פה גרים על פי הכללים שיתבאר בפ' זבין ([[התורה והמצוה ויקרא טו א-ג#סימן קיט|מצורע סימן קיט]]) וכמ"ש בספרי (שלח פ' קטו) ''הכל חייבים בציצית גרים נשים'' (ר"ל שהגם דכתוב "בני ישראל" מרבינן אותם מן "ואמרת אליהם"). ''ר' שמעון פוטר הנשים מן הציצית מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא''. ולכן מפרשינן "בני ישראל" דוקא, והבן כי קצרתי.</small>
 
==סימן ט==