התורה והמצוה ויקרא א ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 16:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא נדבה פרשה ב|סימן ח}}
בני ישראל: שם "בני ישראל" בא לפעמים על ההרחבה ולפעמים על צד הדיוק; רצוני, שלפעמים יכלול כל מי שהוא משותף בעדת ישראל בין הנשים בין הגרים והעבדים. ולפעמים אין הנשים בכלל, וכן לא גרים ועבדים, כי שם "בן" הוא שם זכר ומגביל לו שם "בת" כמו שכתוב תמיד-- "בנים ובנות", "בניו ובנותיו". וכשאמר "ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים" (בראשית מב), "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" (שם מו), פירושו: בניו הזכרים ואינו כולל לא בנותיו ולא הגרים הנלוים אליו ועבדיו.
רק אחר שהתעצמו והיו לעם והועתק שם זה על הגוי כולו יאמר לפעמים בהרחבה על כל הנלוה אל עדתם כמו "בני עמון" "בני שת" ודומיהם. כי גם שם "בן", הגם שעיקרו מורה על בנו הזכר, לפעמים יבא בהשאלה ובהרחבה כמו: "אותו ואת בנו לא תשחטו" (ויקרא כב כח), "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב ו) -- שאינו מורה על המין, כי בבעלי חיים לא יקפיד על המין כמו "בני יונה" "בני נשר" כמו שכתבנו במקומו.{{ססס}} וכן גם בבני אדם, הגם שדייקו חז"ל תמיד שם "בן" על הזכר [<small>כמ"ש ''"בני אהרן"-- ולא בנות אהרן'' (ספרא צו פרשה ב משנה ד, [[ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה א|אמור פרשה א משנה א]], קידושין דף לו), ''"וילדו לו בנים"-- הבנים בתורה הזאת ולא הבנות'' (ספרי תצא פ' רטו), ''"כי יהיה לאיש בן סורר"-- ולא בת'' (ספרי שם פ' ריח, סנהדרין דף סד), ''"וכל בכור בניך תפדה"-- ולא בנותיך'' (קידושין דף כט), ''"ולמדתם..את בניכם"-- ולא בנותיכם'' (שם ע"ב ודף ל, ובירושלמי פרק י דעירובין), ''"חקך וחק בניך"-- אין חק לבנות'' (ספרא שמיני פרק א משנה י)</small>] -- בכל זאת, במקום שהסברה נותנת שבא על צד ההרחבה יוכלל גם הבנות כמ"ש בבבא בתרא (דף קי) ''"והתנחלתם אותם לבניכם"-- ולא לבנותיכם. אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם?! ברכה שאני''; וגבי יבום ''"בן אין לו"-- אף הבת בכלל''; וביבמות (דף עח) ''"בנים אשר יולדו"-- ולא בנות דברי ר' שמעון. ר"י אומר "אשר יולדו" הכתוב תלאן בלידה.''{{ססס}}ולכן יוסיף הכתוב לפעמים שם זכר אל שם "בני ישראל"-- "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" (ויקרא יב), "פקד כל בכור זכר בבני ישראל" (במדבר ג מ). ובבבא בתרא (דף קמג:) ''ההוא דאמר נכסי לבניי. הוה ליה ברא וברתא. מי קריה אינשי לברא בניי או דלמא לא קרי אנשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי.''{{רווח קשיח|2}}מבואר שעל צד ההרחבה שלא בדיוק יקרא לפעמים לברתא ''"בני"''. ולכן אבעיא ליה אם קורא גם כן על צד ההרחבה לבנו יחידו בלשון רבים. ואז יותר י"ל שהכינוי ''"בניי"'' בא שלא בדיוק, השם עצמו בדיוק; או אם זה אין מצוי כלל שיקרא ליחיד בלשון רבים ובהכרח השם בא על צד ההרחבה וכולל הבת כי אם גם זה לא ימצא שיקרא לבת "בן", עדיין מדוע נאמר שכיון על הבת.
ועתה, בכל מקום שבא בתורה "דבר אל בני ישראל" יש להסתפק אם בא על צד ההרחבה וגם נשים וגרים בכלל, או בא על צד הדיוק ורק אל הבנים הזהיר ולא אל הבנות. אולם מבואר לכל משכיל כי לא חתמה התורה דבריה, בפרט בדברה על הדינים וההלכות בודאי לא כתבה לשון בלתי מדויק שנוכל להפך אותו אל כמה צדדים. ומסתמא אמרינן שהלשון בא בדוקא ורק לבני ישראל הזהיר, לא אל הבנות. ולכן אומר הספרא (משנה ב) הובא בכמה מקומות בש"ס, ''בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל''. כי אי אפשר לפרש שלא יביאו קרבן עולה כלל שזה ידעינן שבעניני הקרבנות דינם שוה לאנשים כמו שלמד (בספרא [[ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ז|אמור פרשה ז(?) משנה א]]). וכן אמר גבי תנופה (ספרא צו פרשה א משנה ב). וצריך איזה גילוי דעת שעל ידו נבין שבא הלשון בהרחבה וזה -- או על ידי יתור בהכתוב כמו שלמד גבי העלאה בחוץ ([[ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרק י|ספרא אחרי פרק י משנה א]]), גבי דם ([[ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ז|שם פרשה ז משנה א]]), גבי כיסוי ([[ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרק יא|שם פרק יא משנה א]]), גבי מולך ([[ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרשה ד|קדושים פרשה ד משנה א]]), גבי בעלי מומין (אמור פרשה א), ובכמה מקומות בספרי וש"ס; או במקום שידעינן שאין הבדל בין נשים לאנשים כמו בחטאת וחלב וזאת החיה -- לא מעט נשים מבני ישראל כי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה כמ"ש במכלתא משפטים (פרשה ו) וספרי נשא (פסקא ב) ובפסחים (דף מג) ובכמה מקומות בש"ס. ומה שצריך ריבוי גבי העלאת חוץ ודם ובעלי מומין יתבאר במקום אחר. וכן במקום שהפרשה מדברת בנשים כמו פרשת יולדת וזיבה וערכין -- אין צריך ריבוי. וכללים הללו יתבארו לך אי"ה לקמן (סימן קצא) בענין גרים שממועטים גם כן תמיד מ"בני ישראל" אם לא במקום שיש ריבוי כמ"ש פה במשנה ג' ''"אדם"--לרבות הגרים''. ושמור דברים אלה לבל נצטרך להכפיל אותם בכל פעם. {{שוליים|א|9}}
---- '''<small>נר מצוה מאת המלבי"ם</small>'''
{{שולייםלמטה|א|9}}<br />
במה שאמרו ''ואין הנשים סומכות'' הקשו התוס' חגיגה (טז: ד"ה דבר) מדוע לא מעטם משחיטה? ותרוצם מגומגם כמו שהעיר בטורי אבן שם. וכתב שהוא מאיזה תלמיד טועה. וגוף הקושיא מסולקת במ"ש בספרא פרק ה משנה ד ''"מפני מה אני מביאם להפשט וניתוח? שכשרים בכל אדם ומוציא אני הסמיכה שאין הסמיכה אלא בבעלים"'', והוא הדין מטעם זה אינו מוציא מן השחיטה שכשרה בכל אדם ואינה מצוה מיוחדת של הבעלים עד שימעטם. וחוץ מזה יש ריבוי בספרא (צו פרשה ד משנה ג) לרבות נשים וגרים ועבדים לשחיטה, עיי"ש.
ובטעם שלת"ק אין הנשים סומכות פרש"י (עירובין צו ד"ה ל"ג) משום בל תוסיף. ותוס' פירשו משום דמחזי כעביד עבודה בקדשים. ובחדושי דברתי בזה ואין כאן מקומו. ובמה שהזכיר ''היה לנו עגל...וסמכו עליו..'' אומר בחגיגה (שם) ''דאמר להו אקפי ידייכי, א"ה לא מפני שהסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה סמיכה כלל! אמר ר' אמי חדא ועוד קאמר: חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים''. והכי פירוש הספרא לר' אמי: '''לא''' (עשו זה) '''מפני שהסמיכה בנשים''' (שאז היו סומכים בכל כחם כדין) '''אלא מפני נחת רוח של נשים''' (וממילא אמרינן להו אקפי ידייכי). וכ"פ התוס' חולין (דף פה ד"ה נשים) סומכות באקפויי ידייהו. ולא כדמשמע מרש"י שם.
ומה שהקשו התוס' קדושין (דף לו) למה לי קרא למעט נשים מסמיכה, הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא -- כבר כתבתי בחבורי ארצות החיים (סימן יג) על דרך הפלפול, עיי"ש. ועל פי דרכי בחיבור הנוכחי לא קשיא מידי -- ששם "בני ישראל" לא בא מיותר פה לנשים, כי צריך למעט עכו"ם, רק שעל ידי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא אנו שוללים ואומרים ש"בני ישראל" דוקא. ואי לאו כן הייתי מרבה אותם מן "ואמרת אליהם" אחר שריבה פה גרים על פי הכללים שיתבאר בפ' זבין ([[התורה והמצוה ויקרא טו א-ג#סימן קיט|מצורע סימן קיט]]) וכמ"ש בספרי (שלח פ' קטו) ''הכל חייבים בציצית גרים נשים'' (ר"ל שהגם דכתוב "בני ישראל" מרבינן אותם מן "ואמרת אליהם"). ''ר' שמעון פוטר הנשים מן הציצית מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא''. ולכן מפרשינן "בני ישראל" דוקא, והבן כי קצרתי.
==סימן ט==
| |||