ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[[משלי ט ז]]: " {{צ|יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ}} {{צ|לֹולוֹ קָלֹוןקָלוֹן, וּמוֹכִיחַ}} {{צ|לְרָשָׁע מוּמוֹ}} "

וכך פסקו חז"ל: " {{צפ|תוכן=אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''}} " {{קטן|קטן= ( [[:יבמות סה ב|בבלי יבמות סה:]] )|}}

" {{צפ|תוכן=כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?! בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך. זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''...}} " {{קטן|קטן= (הרב רונן חזיזה)|}}

 אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

::*בהמשך הפרק לא נאמר '''אל תוכח רשע'''; ההמשך מדבר רק על לץ.

5. וייתכן שכל הפסוק מדבר על הלץ, ויש לקרוא אותו: "יוסר לץ - לוקח לו קלון, ומוכיח - לרשע מומו";

הלץ שונא יותר את האנשים '''המוכיחים''' אותו בשכל ובהגיון, מאשר את האנשים '''המייסרים''' ומאיימים עליו, כי ויכוח הגיוני עלול, "חס וחלילה", לגרום לו להשתכנע; מי שעלול להצליח לשכנע אותו, נחשב בעיניו לרשע, ולכן בשום אופן " <strong>
אל '''תוכח''' לץ - פן ישנאך ".</strong>

::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גורם לעצמו '''מום''' נפשי, פגיעה בנפשו ובכבודו, כי רעהו יריב עמו ויבזה אותו בחזרה;

::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", '''לוקח''' לעצמו את '''מומו''' של רעהו, כעונש על כך שפגע בכבודו;