ספרא (מלבי"ם)/פרשת בחקותי/פרק יא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
<קטע התחלה=ויקרא כז כא/><קטע התחלה=סימן ק/>[א] "והיה השדה בצאתו ביובל"-- מלמד (<small>ס"א ''מגיד''</small>) שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקדש.
מה "קדש" {{ממ|ויקרא|כז|יד}} אמור להלן-- אינו יוצא אלא בפדיון, אף "קדש" האמור כאן-- לא יצא אלא בפדיון; [ב] מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה, דברי ר' יהודה.{{רווח קשיח|2}}ר' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנים.{{רווח קשיח|2}}ר' אליעזר אומר לא נכנסים ולא נותנים אלא נקראת ''שדה רטושין'' עד היובל השני; לא נגאלה -- נקראת ''רטושי רטושין'' עד היובל השלישי; לעולם אין הכהנים נכנסים בה עד שיגאלנה אחר.
שורה 20:
"בשקל הקדש" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר {{ממ|במדבר|יח|טז}} "ופדויו מבן חדש תפדה", יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות? תלמוד לומר "בשקל הקדש".{{רווח קשיח|2}}אין לי אלא סלעים של קדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר "תפדה"-- לרבות דבר המטלטל. אם כן למה נאמר "בשקל הקדש"? פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות.<קטע סוף=סימן קה/>
<קטע התחלה=סימן קו/>"עשרים גרה יהיה השקל"-- לימדך כמה הוא סלע.<br />
מנין אם רצה לרבות, ירבה? תלמוד לומר "יהיה".{{רווח קשיח|3}}מנין אם רצה לפחות, לא יפחות? תלמוד לומר {{ממ|במדבר|יח|טז}} "...הוא".<קטע סוף=סימן קו/><קטע סוף=ויקרא כז כה/>
| |||