התורה והמצוה ויקרא כז ט-י: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|כז|י|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ט|סימן ע}}
 
ולא ימיר אותו: חק מוסד שכל מקום שבא מלת "אותו" בא למעט לזולתו, שהיה לו לומר "ולא ימירנו". וממעט ''רק אותו לא ימיר'' אבל את תמורתו ימיר. ובגמ' (דף יג) מפרש דאמר קרא "ותמורתו יהיה קדש"-- ולא תמורה תמורתו. דרוש הספרא לענין לאו ודרוש הגמרא לענין שאין התמורה נתפסת.
 
ומה שאמר ר' יהודה ''הולד עושה תמורה'' מפרש בגמ' שמדייק כן ממה שכתוב "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", שמלת "יהיה" מיותר ומרבה הולד. ר"ל על פי מה שבארנו ([[התורה והמצוה ויקרא יב א-ב#סימן ו|תזריע סימן ו]]) שיש הבדל בין העתיד הגמור ובין העבר המהופך לעתיד; שהעבר המהופך לעתיד מורה על פעולה נגמרת ונשלמת ולכן במה שכתב "והיה קדש" מציין פעולה נשלמת, שהוא עצמו קדש. ובמה שהוסיף "יהיה" היינו גם בעתיד יתהוה קדש -- הולדות אשר יוליד, וכמו שדרשו כזאת על מה שכתוב ''"רק קדשיך אשר יהיו לך"-- אלו הולדות''. ואחר שזה שהולד קדש אין צריך לומר שנלמד ממקום אחר, מפרש שבא ללמד שהולד עושה תמורה. וחכמים דפליגי סוברים דהא אמר "והיה הוא"-- דוקא, לא הולד. ומה שכפל "יהיה קדש" בא לרבות שוגג כמזיד.
 
==סימן עא==