ספרא (מלבי"ם)/פרשת בחקותי/פרק ט: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן " [א] אמר ''"רגלה של זו עולה!"'', יכול יהיה כולה עולה? תלמוד לומר "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"-- ..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
 
<קטע התחלה=ויקרא כז ט/><קטע התחלה=סימן סז/>[א] אמר ''"רגלה של זו עולה!"'', יכול יהיה כולה עולה? תלמוד לומר "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"-- אין כולה קדש.{{רווח קשיח|2}}יכול תצא לחולין? תלמוד לומר "יהיה קדש".{{רווח קשיח|3}}מה יעשה לה? תִמכֵר לחייבי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו הרגל, דברי ר' מאיר ור' יהודה.{{ססס}}ר' יוסי ור' שמעון אומרים מנין אפילו אמר ''"רגלה זו של זו עולה!"'', תהיה כולה עולה? תלמוד לומר "כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"-- לרבות את כולה.<קטע סוף=סימן סז/>
 
<קטע התחלה=סימן סח/>[ב] יכול אף הקדש בדק הבית יעשה תמורה? תלמוד לומר "קרבן"-- יצא הקדש בדק הבית שאינו "קרבן".<קטע סוף=סימן סח/><קטע סוף=ויקרא כז ט/>
 
<קטע התחלה=ויקרא כז י/><קטע התחלה=סימן סט/>[ג] אוציא הקדש בדק הבית שאינו קרבן ולא אוציא את של ציבור? תלמוד לומר "לא יחליפנו".{{ססס}} אוציא את של ציבור ולא אוציא את של שותפים? תלמוד לומר "ולא ימיר אותו"-- היחיד עושה תמורה ואין ציבור ולא השותפים עושין תמורה.
 
[ד] אמר ר' שמעון: והלא המעשר בכלל היה; ולמה יצא? להקיש אליו -- מה מעשר קרבן יחיד אף אין לי אלא קרבן יחיד.{{רווח קשיח|3}}או דבר שאתה לומדו בדרך אחד אתה לומדו בכל הדרכים שיש בו! מה מעשר מיוחד שהוא הקדש מזבח ונוהג בבקר ובצאן ונאכל לשני ימים, אף איני מרבה אלא את שהוא כיוצא בו. מנין רבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד? תלמוד לומר 'בהמה' "ואם בהמה".<קטע סוף=סימן סט/>
 
<קטע התחלה=סימן ע/>[ה] "ולא ימיר אותו"-- הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.{{ססס}}ר' יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו: הקדש עושה תמורה; ולא הולד ולא התמורה עושה תמורה.<קטע סוף=סימן ע/>
 
<קטע התחלה=סימן עא/>[ו] "טוב ברע או רע בטוב"-- תמימים בבעלי מומין ובעלי מומין בתמימים.{{ססס}}מנין ל'רע' שהוא בעל מום? שנאמר "לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע".<קטע סוף=סימן עא/>
 
<קטע התחלה=סימן עב/>"ואם המר ימיר"-- לרבות את האשה.{{ססס}}"ואם המר ימיר"-- לרבות את היורש.<קטע סוף=סימן עב/>
 
<קטע התחלה=סימן עג/>* "בהמה בבהמה"-- אחת בשתים ושתים באחת; "בהמה בבהמה"-- אחת במאה ומאה באחת.{{רווח קשיח|2}}ר' שמעון אומר: "בהמה בבהמה" ולא "בהמה בבהמות"! אמרו לו, בהמה אחת קרוים "בהמה" ובהמות הרבה קרוים "בהמה".<קטע סוף=סימן עג/>
 
<קטע התחלה=סימן עד/>* [ז] "בהמה בבהמה"-- לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה.
 
* "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה.
שורה 22:
* [ח] "בהמה בבהמה"-- ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה.
 
* "בהמה בבהמה"-- ולא עוברים באיברים ולא איברים בעוברים; לא איברים בשלמים ולא שלמים בהם.{{רווח קשיח|3}}ר' יוסי אומר ממירים איברים בשלמים ולא שלמים בהם. אמר ר' יוסי, והלא במוקדשין הוא אומר ''"רגלה זו עולה"'' -- כולה עולה, אף כשאומר ''"רגלה של זו תחת זו"'' תהא כולה תמורה תחתיו.<קטע סוף=סימן עד/>
 
<קטע התחלה=סימן עה/>[י] "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים. [יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה מבית כהן, דברי ר' עקיבא.{{רווח קשיח|2}}אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור? אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו.{{רווח קשיח|3}}אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?! אמר לו רבי עקיבא: השבת על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים.{{ססס}}[יב] ואם משנתנו לכהן-- זה וזה אין עושין תמורה.<קטע סוף=סימן עה/>
[י] "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"-- והיכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית הבעלים.
 
<קטע התחלה=סימן עו/>[יג] "והיה הוא..." הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה.{{ססס}}[יד] והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שאין קדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- עושה תמורה, תמורה --שהקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע-- אינו דין שיעשה תמורה?! {{רווח קשיח|2}}תלמוד לומר "והיה הוא..קדש"-- הקדש עושה תמורה ואין תמורתו עושה תמורתו.<קטע סוף=סימן עו/>
[לא נגמר...]
 
<קטע התחלה=סימן עז/>[טו] "יהיה קדש"-- מלמד שהקדושה חלה עליה בבעל מום קבוע.{{ססס}}והלא דין הוא! ומה אם הקדש --שהוא עושה תמורה-- אין קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע, תמורה --שאינה עושה תמורה-- אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע?!{{רווח קשיח|2}}תלמוד לומר "יהיה קדש"-- מלמד שקדושה חלה עליו בבעל מקום קבוע.
 
[טז] ר' יוסי בר' יהודה אומר "יהיה קדש"-- לעשות את השוגג כמזיד.<קטע סוף=סימן עז/><קטע סוף=ויקרא כז י/>