ספרא (מלבי"ם)/פרשת בחקותי/פרק ז: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=ויקרא כו לג/><קטע התחלה=סימן מ/>[א] "והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה"-- זו מדה קשה לישראל.;{{רווח קשיח|32}} שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור, כאילו אין כרמו וביתו חרבים. אתם -- אין אתם כן! אלא "והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה"--. מכלמפני מקום,מה? שאין סופכם לחזור.<קטע סוף=סימן מ/><קטע סוף=ויקרא כו לג/>

<קטע התחלה=ויקרא כו לד/><קטע התחלה=סימן מב/>[ב] "אז תרצה הארץ את שבתותיה"-- אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי הוא. ואתם לא עשיתם כן. עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליומאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי, שנאמר {{הפניה לפסוקים|ויקרא|כו|לד|לה}} "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה... כל ימי השמה תשבות".<קטע סוף=סימן מב/><קטע סוף=ויקרא כו לד/>

<קטע התחלה=סימן מד/>[ד] "ורדף אותם קול עלה נדף"-- אמר ר' יהושע בן קרחה פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה; עמדנו ורצנו ואמרנו ''"אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!"''. לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה, וישבנו במקומנו ובכינו, ואמרנו ''"אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק "ורדף אתכםאותם קול עלה נדף".