ביאור:משלי ה יט: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 34:
'''יעלה''' - מלשון עליה; '''יעלה''' היא חיה בעלת כישרון מיוחד לעלות מסלע לסלע, ו '''יעלת חן''' היא אשה שהחן שלה הולך ועולה; האהבה לא רק נשארת בתוקפה אלא אף גדלה ומתעצמת מיום ליום.
ולדברי חז"ל, החיות הללו הן גם משל לתורה: " {{צפ|תוכן=למה נמשלו דברי תורה '''לאילת'''? - לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה; ''''ויעלת חן'''' -}} {{צפ|תוכן=שמעלת חן על לומדיה. '''דדיה ירווך בכל עת''' - למה נמשלו דברי תורה כדד? - מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב - אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם}} " {{קטן|קטן= (רבי שמואל בר נחמני, [[ביאור:בבלי עירובין דף נד|בבלי עירובין נד ב]] )|}} .
{{צפ|תוכן=אם יבא לו הרהור, יסיע לבו מדברי הבאי (והשחתה) לדברי תורה, שהיא '''אילת אהבים ויעלת חן'''}} {{קטן|קטן= (<span class="mw-headline" id=".D7.94.D7.9C.D7.9B.D7.94_.D7.99.D7.98">
[[:רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא יט|רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא יט]] ''' )|}} ; {{צפ|תוכן=וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים, שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות. ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה יתירה. גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר: '''אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד'''}} {{קטן|קטן= (<span class="mw-headline" id=".D7.94.D7.9C.D7.9B.D7.94_.D7.9B.D7.90">
[[:רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב כא|שם כב כא]] ''' )|}} .
{{צפ|תוכן=התורה שלומדים אותה ילדים וזקנים וכולם מוצאים בה טעם ותענוג, חכמה ובינה, ממש פלא! איך ייתכן שילד בכיתה א וחכם גאון בגיל 80 ילמדו את אותו ספר בראשית ושניהם ייהנו ממנו, הרי כל ספר צריך להיות מותאם לגיל התלמיד?! אלא שכאן מדובר בחכמה אלוקית, בספר מהשמים שכל כולו רוחניות. ולכן, חכמי ישראל היו יכולים ללמוד יומם ולילה עד ששכחו לאכול או לישון, ולא הרגישו שום צער כיוון שהיו שקועים כל כולם באהבת התורה}} {{קטן|קטן= (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ו תמוז ה'תשס"ט)|}} .
===בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד - מדוע החכם ממליץ לתלמידיו לעשות שגיאות?===
1. יש שפירשו שהפועל '''שגה''' בפסוקנו מציין ריבוי והתמדה: " {{צפ|תוכן='''תשגה''' - תעסוק תמיד, והוא לשון ערבי}} {{צפ|תוכן=...}} " {{קטן|קטן= (רש"י בשם רבי משה הדרשן)|}} ,
::*אולם, בפרק שלנו, משלי ה, הפועל '''שגה''' מופיע עוד פעמיים, ובשתיהן הוא מהשורש שׁגה (ש ימנית); והשורש שׁגה משמעותו בכל התנ"ך, כמו בלשון ימינו, "טעה", "עשה שגיאה"; ולא סביר שדווקא בפסוק זה משמעותו שונה.
2. יש שפירשו, שהשגיאה אינה מתייחסת ליחסים בין בני הזוג, אלא לעניינים אחרים:
::*אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מדוע החכם "מאחל" לתלמידיו שיעשו שגיאות; האם העובדה שהם יעשו שגיאות בשאר עסקיהם אמורה לשכנע אותם לדבוק באשת נעוריהם או בחכמה?! והרי דוד המלך ביקש בתפילתו, {{צמ|'''שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין''', מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי|תהלים יט יג}}!
3. יש שפירשו, שהפסוק בא להזהיר מפני שגיאות של אהבה:
::*אולם, מלשון הפסוק נראה בבירור שהחכם דווקא ממליץ לתלמידו '''לשגות באהבתה''' של אשת נעוריו, ולא למעט בה.
שורה 51 ⟵ 57:
4. לכן נראה לי, כפי שהסברתי למעלה, שהחכם ממליץ לתלמידו לטפח את האהבה שבינו לבין אשתו, עד שיגיע למצב שהוא יכול לעשות איתה את כל השגיאות שהוא רוצה, ולא יצטרך לחשוב על אישה זרה.
פירוש דומה מצאתי בדברי הרב משה קורדוברו, רב מקובל שחי בצפת לפני כ-450 שנה. באחד מספריו העוסקים בתורת הנסתר, הוא סיים בדברים אלה:
<div class="future">
|