התורה והמצוה ויקרא כב כב-כה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 66:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|כב|כד|}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ז|סימן קכא}}
ובארצכם לא תעשו: מזהיר שבמקדש אסור בהקרבה ובמדינה אסור לעשות כן לסרס שום בהמה. והנה במה שכתב "נתוק וכרות" פירשו במנחות (דף נו) להביא נתק אחר כורת. כי הכריתה נאמר גם בשכורת מקצת אבל בנתיקה מפרידו לגמרי, ואם כן נתק כל שכן מכורת. ובא לרבות שגם הנותק אחר כורת חייב, בין בקדשים בין בחולין. כי על "ונתוק וכרות" אמר "ובארצכם לא תעשו", וכמ"ש בשבת (דף קיא) ובמנחות (דף נו) ובבכורות (דף לג) ''הכל מודים במסרס אחר מסרס שחייב''. ר"ל אף מאן דאמר דמטיל מום בבעלי מומין פטור מודה במסרס אף שהנותק אחר כורת מסרס בעל מום. וז"ש בספרא ''בעלי מומין מנין? ת"ל לא תעשו''.{{ססס}}[<small>והפרישה באבן העזר (סימן ה) כתב מסרס אחר מסרס אסור דכתיב "לא תעשו" בודאי ראה כן איזה ברייתא, ופירושה כמו שבארנו, לא כמו שפירש הפרישה משום ד"לא תעשו" לשון רבים</small>]
והנה היה די לומר "ולא תעשו". והוסיף 'בארץ' לאסור דבר זה בכל צאצאי הארץ, אף חיה ועוף. וכן אמר בחגיגה (דף יד:) ''שאלו את בן זומא מאי לסרוסי כלבא? אמר להו כל שבארצכם לא תעשו''. [ורש"י ותוס' פירשו משום דמחיר כלב אסור. ובטורי אבן הקשה על פירושם וי"ל שהיה השאלה על כלב הים שזה פשוט בעיני שלא הוזהרו על סירוס הדגים דכתיב "בארצכם". אמנם בכלב הים יש בו טומאה לדעת רבי עקיבא (פרק יז דכלים) מפני שבורח ליבשה. והרמב"ם בפי' פסק כוותיה ובחיבורו חזר בו כמ"ש התוי"ט (רפ"י דכלים). ובן זומא כר' עקיבא, לכן השיב ''כל שבארצכם''.]
והנה היה טוב לומר "בארץ לא תעשו" שזה מציין כל צאצאי הארץ, לא "בארצכם" שפורט בני אדם תושבי ארצם. וז"ש ''מנין אף באדם? ת"ל 'בכם' '' ר"ל מן הכינוי מבואר שרצונו לומר ''כל היושב בארצכם''. שאי אפשר לפרשו שאמר "בארצכם" למעט חוץ לארץ דהא כתיב "לא תעשו" וכמו שפירש השאלתות (פ' אמור) ''מכדי חובת הגוף הוא. מה לי בארץ מה לי בחוץ לארץ?!''.
==סימן קכב==
| |||