תורת חובות הלבבות/שער היחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EsB (שיחה | תרומות)
EsB (שיחה | תרומות)
שורה 46:
 
==פרק ה==
אך ההקדמותהַהַקְדָּמוֹת אשר יתברר מהן כי יש לעולם הזה בורא בראו מאין, הן שָׁלֹשׁ הקדמותהַקְדָּמוֹת. אחת מהנה, כי הדבר אינו עושה את עצמו. והשנית, כי ההתחלות יש תַּכְלִית למספרן, וכיון שיששֶּׁיֵּשׁ תַּכְלִית למספרן, יש להן ראשון שאין ראשון לפניו. והשלישית, כי כל מְחֻבָּר מְחֻדָּשׁ. וכאשר תִּתְקַיֵּמְנָה אלה הַשָׁלֹשׁ הקדמותהַקְדָּמוֹת, תהיה התולדה מהן, למי שידע להשתמש בהן ולחברן, כי יש לעולם בורא בראו מאין, כמו שיתבאר ממה שאנו עתידין לבארו בעזרת השם.
 
והראיה על ברור אלו השלשהַשָׁלֹשׁ הקדמותהַקְדָּמוֹת הוא מה שאספר. והוא שנאמר, כי כל נמצא, אחר שלא היה, איננו נמלט מאחד משני דברים. אם שהמציא הוא את עצמו, או שהמציא אותו זולתו. וכל מה שנחשב עליו שהוא עשה את עצמו, לא ימלט גם כן מאחד משני דברים. אם שעשה את עצמו קֹדֶם הֲוָיָתוֹ, או אחר הֲוָיָתוֹ, ושניהם אי אפשר, כי אם נאמר שעשה את עצמו אחר הֲוָיָתוֹ, לא עשה כלום, שלא היה צריך לעשות את עצמו, מפני הקדמת הֲוָיָתוֹ למעשהו, אם כן לא עשה כלום. ואם נאמר שעשה את עצמו קֹדֶם הֲוָיָתוֹ, בעת ההיא היה אפס, והאפס לא יהיה ממנו מעשה ולא הנחה, כי האפס לא יעשה דבר. ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו בשום פנים, והתבררה ההדמה הראשונה אשר הקדמנו.
 
וברור ההקדמה השנית הוא על הדרך הזה, שכל מה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ תִכִלָה יֵשׁ לוֹ תְחִלָּה, כי כבר נתברר שכל מה שאין לו תְחִלָּה, אין לו תִכִלָה, מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תְחִלָּה אל גבול שיעמוד האדם אצלו. ומה שנמצא לו אחרית, נדע, כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו, וּתְחִלָּה שאין לו תְחִלָּה, כי אין התחלות מִבְּלִי תַכְלִית לִתְחִלָּתָן. ועוד, מן הידוע, כי כל מה שֶּׁיֵּשׁ לו חלק, יש לו כֹּל, כי אין הכל כי אם כלל חלקיו, ולא יתכן להיות חלק לְמַה שאין לו תַכְלִית, כי גדר החלק אינו כי אם שִׁעוּר נפרד מִשִּׁעוּר, כי שִׁעוּר הקטן סופר את הגדול, כאשר זָכַר אקלידס בתחלת המאמר החמישי מספר הַשִּׁעוּר. ואם נעלה במחשבתנו דבר שאין לו תַכְלִית בְּפֹעַל, ונפריש ממנו קצתו, יהיה הנשאר פחות ממה שהיה קֹדֶם מבלימִבְּלִי סָפֵק. ואם יהיה השאר מאין תַכְלִית, יהיה דבר שאין לו תַכְלִית גדול מדבר שאין לו תַכְלִית, והוא מה שאי אפשר. ואם יהיה דבר שאין לו תַכְלִית, אם נוסיף עליו החלק הַמֻפְרָשׁ ממנו, והוא יש לו תַכְלִית, יהיה הכל דבר שֶּׁיֵּשׁ לו תַכְלִית, וכבר היה בתחלת דברינו מאין תַכְלִית, ואם כן יהיה בתַכְלִית ומאין תַכְלִית, וזה הפך שאי אפשר להיות, ולא יתכן להפריש ממה שאין לו תַכְלִית חלק. וּבְכֵן: כל מה שֶּׁיֵּשׁ לו חלק, יש לו תַכְלִית מבלימִבְּלִי סָפֵק. וכשנחלק מִמַּה שיצא אל גדר ההויה בעולם מן האישים מִימֵי נח עד ימי משה עליו השלום במחשבתנו, יהיה חלק מכל אישי העולם, והוא מגיע עד תַכְלִית, אם כן הכל הוא מגיע אל תַכְלִית מִסְפָּר. וכיון שכל העולם הזה מגיע עד תַכְלִית, צריך שיהיו תחלותיו מגיעות עד תַכְלִית מִסְפָּר, והדין נותן, שיהיה לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו, וצריך בעבור זה להגיע ההתחלות לְתַכְלִית בראשיתן, כאשר הקדמנוהִקְדַּמְנוּ.
 
וברור ההקדמה השלישית, שנאמר, כי כל מְחֻבָּר מֻרְכָּב מִבְּלִי סָפֵק מדברים יותר מאחד, והדברים ההם אשר חֻבַּר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית, וכן צריך שיהיה מחברו קודם לו הקדמה זמנית וטבעית. וְהַקַּדְמוֹן הוא שאין לו עִלָּה, ומה שאין לו עִלָּה אין לו תְחִלָּה, ומה שאין לו תְחִלָּה אין לו תִכִלָה, ומה שֶּׁיֵּשׁ לו תְחִלָּה, איננו קַדְמוֹן, וכל מה שאינו קַדְמוֹן, הוא מְחֻדָּשׁ, מפני שאין בין קַדְמוֹן והמחדש אמצעי שיהיה לא קַדְמוֹן ולא מְחֻדָּשׁ. אם כן כל מְחֻבָּר איננו קַדְמוֹן, ועל כל פנים הוא מְחֻדָּשׁ. וכיון שנתבררה ההקדמה השלישית אשר זכרנו, נִתְקַיְּמוּ הַשָׁלֹשׁ הַקְדָּמוֹת.
 
==פרק ו==