ספרא (מלבי"ם)/פרשת קדושים/פרק י: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

 

"כי אני ה' אלקיכם"-- אני דיין ליפרע ונאמר לשלם שכר.

 

 

 

 

"ומקלל אביו ואמו מות יומת". אין לי אלא אביו ואמו. אמו שלא אביו, אביו שלא אמו מנין? תלמוד לומר "אביו ואמו קלל"-- מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע הוא שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לך הכתוב "יחדיו".

 

 

 

עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "אלקים לא תקלל".

אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין. הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.{{ססס}} אי מה הצד שבהם שהם גדולים, ומעמך, וגדולתן גרמה להם ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שהוא גדול, ומעמך, וגדולתו גרמה לו אתה מוזהר על קללתו!... תלמוד לומר "לא תקלל חרש"-- דבר הכתוב באומללים של אדם.{{ססס}} מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו!{{ססס}} נשיא ודיין יוכיחו!{{ססס}} מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להם!{{ססס}} חרש יוכיח! הרי אתה דן בבנין אב מבין שלשתן: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי זה וזה כראי חרש ולא ראי חרש כראי שניהם. הצד השוה שבשלשתן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם.{{ססס}} מה להצד השוה שבהן שכן משונים!? אם כן נכתוב קרא "אלקים וחרש"? או "נשיא וחרש"? "אלקים" למה לי? אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו.

 

 

"מות יומת"-- בחנק. אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת בכל מיתות שבתורה?... אמרת צא וראה כל מיתה הסתומה בתורה אין אתה רשאי למושיבה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, לא מפני שהוא קלה אלא מפני שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמרה סתם אינה אלא חנק. רבי אומר, נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. מה מיתה האמורה בידי שמים-- מיתה שאין בה רושם, אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם.

"לא תנאף"-- אחד האיש ואחד האשה.

 

 

"אשר ישכב את אשת אביו"-- משמע היא אשת אביו שהיא אמו. אשת אביו שאינה אמו, אמו שאינה אשת אביו מנין? תלמוד לומר "ערות אביו גלה"-- מופנה, להקיש לדין גזירה שוה.

אין לי אלא באזהרות שעשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, בעונשין מנין? הרי אתה דן: נאמר כאן "ערות אביו" ונאמר להלן "ערות אביו". מה "ערות אביו" שנאמר להלן-- עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף כאן עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. "אמך הוא"-- משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב.

 

 

"מות יומתו"-- בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל מיתות האמורות בתורה? תלמוד לומר "דמיהם בם" ונאמר להלן "דמיהם בם". מה "דמיהם בם" האמורים להלן-- בסקילה, אף "דמיהם בם" האמורים כאן בסקילה.

עונש שמענו אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות כלתך לא תגלה". אי "כלתך", אפילו שפחה? אפילו נכרית? תלמוד לומר "אשת בנך הוא"-- לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך, יצאו השפחה והנכרית שאין להם אישות עם בנך.

 

 

"אשר ישכב את זכר"-- אף הקטן במשמע.

ר' חנינא בר אידי אומר, משכב זכר והבהמה היו בכלל כל העריות והרי הכתוב מוציאן מכללן וקראן "תועבה" לומר לך מה אלו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועליה גלו כנענים אף כל ערוה שחייבים על זדונה ועל שגגתה חטאת ועליו גלו כנענים.

 

 

"אשר יקח את אשה ואת אמה"-- בכולן הוא אומר "שכיבה" וכאן הוא אומר "לקיחה" ללמדך שלעולם אינו חייב אלא דרך לקוחין. מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה, והאונס והמפתה על הנשואה-- חייב.

 

 

 

ומנין לעשות למטה כלמעלה? הרי את דן: נאמר כאן "זימה" ונאמר להלן "זימה". מה "זימה" שנאמרה להלן-- עשה למטה כלמעלה, אף "זימה" שנאמר כאן כשה למטה כלמעלה.