ביאור:משלי ד כב: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 10:
{{צמ|אַל יַלִּיזוּ '''מֵעֵינֶיךָ''', שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ '''לְבָבֶךָ'''|משלי ד כא}}
{{צמ|כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל '''בְּשָׂרוֹ''' מַרְפֵּא|משלי ד כב}}
ההורים מעודדים את ילדיהם לזכור ולשמור היטב את כללי ההתנהגות שהם מלמדים אותם, כי כללים אלו יעזרו להם לחיות חיים ארוכים ובריאים:
שורה 46:
4. '''למוצאיהם''' = למי שמְמַצֶּה אותם, מהשורש '''מצה''', כלומר מקיים את כל המצוות שהוא יכול ולומד את כל התורה שהוא יכול, בלי 'לחפף': " {{צפ|תוכן= '''כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם '''- למי שממציא אותן, מנין? שנאמר (דברים ח א): כל המצוה , מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות }} " {{קטן|קטן= ( [[דברים רבה ח ד]] )|}} .
" {{צפ|תוכן=אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א ט)
▲אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א ט) '''כי לוית חן הם '''. חש בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר '''כי לוית חן הם לראשך '''. חש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר '''וענקים לגרגרותיך '''. חש במעיו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ג ח) '''רפאות תהי לשרך '''. חש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר '''ושקוי לעצמותיך '''. חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ד כב) '''ולכל בשרו מרפא '''.
לפי פירושים אלה, כשאדם עוסק בתורה הוא נעשה בריא יותר, גם אם הוא עוסק בנושאים שאינם קשורים כלל לבריאות הגוף, וגם אם הוא עדיין לא הספיק לקיים את הדברים שלמד! כשאדם עוסק בתורה הוא מתחבר לצד השכלי והרוחני שלו, והדבר נותן לו כוח להתמודד עם כאבים גופניים חומריים.
שורה 65 ⟵ 61:
2. ואפשר גם לפרש להיפך, שהמטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על כללי התנהגות, והקטע מקשר אותם לאיברי גוף כאמצעי זיכרון בלבד. רעיון דומה נמצא בפסוקים אחרים בספר משלי, המלמדים שצריך לכתוב או לקשור את דברי החכמה על איברי גוף שונים, כאמצעי זיכרון:
::* {{צמ|חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל '''גַּרְגְּרוֹתֶיךָ''', כָּתְבֵם עַל לוּחַ '''לִבֶּךָ'''|משלי ג ג}}( [[ביאור:אמצעי זיכרון לחסד ואמת|פירוט]] )
::* {{צמ|בְּנִי, אַל יָלֻזוּ '''מֵעֵינֶיךָ'''; נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה. וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ, וְחֵן '''לְגַרְגְּרֹתֶיךָ'''|משלי ג כא}}( [[ביאור:מטרת החכמה - יצירה|פירוט]] )
::* {{צמ|נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; קָשְׁרֵם עַל '''לִבְּךָ''' תָמִיד, עָנְדֵם עַל '''גַּרְגְּרֹתֶךָ'''|משלי ו כ}}( [[ביאור:תכשיטים כמשל לחכמה|פירוט]] )
::* {{צמ|שְׁמֹר מצותי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן '''עֵינֶיךָ'''. קָשְׁרֵם עַל '''אֶצְבְּעֹתֶיךָ''', כָּתְבֵם עַל לוּחַ '''לִבֶּךָ'''|משלי ז ב}}( [[ביאור:לכתוב כדי לזכור|פירוט]] )
על-פי ספר הזוהר, לכל איבר ישנן מצוות הקשורות אליו, ובכל פעם שאדם מקיים מצוה, הוא "מנקה", מבחינה רוחנית, את האיבר הקשור אליה {{קטן|קטן= (ראו למשל [[שערי קדושה ב ג]] )|}} .
שורה 92 ⟵ 88:
::*ועונשו יהיה בהתאם: {{צ|על כן, פתאום יבוא אידו; פתע ישבר, ואין '''מרפא'''}} - בניגוד לפסוק כב "ולכל בשרו מרפא" ( [[ביאור:פתע יישבר ואין מרפא|פירוט]] ).
</div>
|