התורה והמצוה ויקרא יט יא-יד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 64:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יט|יג}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרשה ב|סימן כט}}
 
לא תעשק את רעך: מצאנו פעל "עושק" על התוספות והיתור כמ"ש הרד"ק (ישעיה לח) "א-דני עשקה לי ערבני", פירוש: עניני תוספות ויתור שיוסיף ימיו. וכן בבבא מציעא "עשוק לגבך" שהוא מענין יתור. וכן במדרש קהלת (פסוק "וארא את כל העשוקים") ''ר' בנימין פתר קריא בחניפי תורה סבורין כל עמא שהוא קריין ולית הוא קריין, תנויי ולית הוא תנויי, עטיף גולתיה ותפילין ברישיה. "והנה דמעת העשוקים"-- אמר הקב"ה עלי להפרע מהן שנאמר "ארור עושה מלאכת ה' רמיה"''. מבואר מדבריהם שעיקר שם "עושק" בא על היוקר והתוספות יותר ממה שהיא באמת. ומזה נשתלשל על כובש שכר שכיר שמשיב לו שהכסף שרוצה הוא יותר ממלאכתו ושיפעל לו עוד כדי שיווי השכר.
 
ובבבא מציעא (דף קיא) אמר תחלה ד''"לך ושוב"'' הוה עושק. ואחר כך אמר ד''"נתתי לך"''. ומקשה ואומר ד''"אין לך בידי"'' הוה עושק. הרי יש כמה מיני עושק. ובסוכה (דף ל) ''על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר'' פרש"י ''כובש-- לך ושוב. עושק-- שאינו נותן לו.'' לפי זה "לא תעשק" במובנו העצמי היא המיקר את מה שרוצה לתת בשכרו כאילו רוצה עבור השכר מלאכה גדולה יותר ממה שפסק. ובמובנו הרחב כולל כל אופן שמחזיק את של חברו בידו.
 
ואחר שאזהרה זו הוכפלה (דברים כד) "לא תעשק שכיר עני ואביון", הוה אמינא שפה כתוב סתם מדבר בכל מיני יוקר וכולל גם אם מיקר ומוסיף על חברו לאמר שהוא חכם גבור ועשיר, ומזיק לו בזה כמ"ש "ואראה את העשוקים" כפירוש ר' בנימין הנ"ל. ומשיב ''ת"ל לא תגזול'' ר"ל שהוא דבר הלמד מענינו שזה מדה בתורה שמדבר בלאו של ממון כמו גזל שאצלו. ומה שהוכפל במשנה תורה הוא לעבור עליו בשני לאוין כמ"ש בספרי תצא (פסקא רעח) ובבא מציעא (דף קיא) שעובר בחמשה לאוין.
 
==סימן ל==