התורה והמצוה ויקרא טז כ-כב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 98:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ד|סימן נו}}
ונתן אותם על ראש השעיר: כבר בארתי (ויקרא סימן מז ובכל הספר) שכל מקום שבא מלת "אותו" "אותם" הוא למותר כי היה לו לומר בכינוי "ונתנם". ומלת "אותם" בא לדייק תמיד ''רק אותם, לא זולתם'' וממעט רק הנחשבים פה דלאו בני קרבן נינהו (<small>כי חטאתם דומיא דעונות ופשעים</small>) יתן על ראש השעיר, לא חייבי קרבן.
אבל חייבי אשמות תלוים פטורים ומרבה לה מן "לכל חטאתם" בלמ"ד שמורה הגבול שאליו, שיכול לבוא לידי חטאתם אם יתודע לו.
==סימן נו(2)==
| |||