התורה והמצוה ויקרא טז כ-כב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 40:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה ד|סימן נב}}
וסמך אהרן את שתי ידיו:
אולם חז"ל בקבלתם השכילו שלכן כתב בשעיר המשתלח "שתי ידיו" ללמד בנין אב לכל הסמיכות. ובמנחות (דף צג:) על מה שנאמר במשנה וסמיכה בשתי ידים ''אמר ריש לקיש דאמר קרא "וסמך אהרן את שתי
וזה פירושו. הנה כבר בארנו (סדר ויקרא סימן שכח ולמעלה סימן יז) באורך שכל מקום שבא שם הרבים אין צורך לומר בו מספר "שתים" כי סתם רבים, שנים. ובא תמיד לדרשה כמו "שתי תורים" "שני כבשים" וכדומה, עיי"ש. וביותר באיברים שהם זוג אי אפשר כלל שיבא מספר "שני" כמ"ש תמיד "ידיו" "רגליו" "עיניו" "אזניו", ולא יאמר "שתי ידיו" "שתי רגליו" וכדומה. ועל כן במה שכתוב "שתי הכליות" יש דרוש בספרא ויקרא שם. ואם כן מ"ש פה "שתי ידיו" הוא זרות גדול בלשון שתמיד יאמר "וישא ידיו" "ויפרוש כפיו" ולא יאמר "שתי ידיו".{{ססס}}זאת שנית, הנה יש פה קרי וכתיב. כתיב ידָוֹ וקרי אולם מ"ש בכל מקום "וסמך את יָדוֹ" ולא כתב בפירוש "וסמך ידיו" נראה מדברי יונתן בן עוזיאל שצריך להגביר יד הימין שכן תרגם בכל מקום וסמך יד ימיניה בתוקפא ועל כרחך רצונו לומר שיד הימין יסמך בחזק יותר מצד שמאל שכן גם מ"ש "וישא אהרן את יָדָו" חסר יו"ד דריש בזוהר (בשלח דף נז וריש יתרו, אמור דף צב, נשא דף קמו) ''ידו כתיב דבעי לארמא ימינא על שמאלא''. ופה על "וסמך שתי ידיו" תרגם יונתן בן עוזיאל ''ויסמך ית תרתין ידוי בסדרא חדא יד ימיניה על שמאלא''.
אולם אחר שלא נמצא זה בש"ס שיסמוך בכח יותר ביד ימין ואמרו סתם ''סמיכה בכל כחו בעינן'' נראה שלכן אמר בכל מקום "וסמך יָדוֹ" בלשון יחיד ללמד שיסמך בכל כחו כי הכתובים ישמשו בשם "יד" פעמים על הכח הכללי שבאדם ואז יבא שם "יד" בלשון יחיד תמיד ויתפרש כשם המין-- "בחוזק יד", "כי אזלת יד", "היד הגדולה", "ידו בכל ויד כל בו", "ויד השרים והסגנים" (עזרא ט), "יד חרוצים תעשיר" (משלי י) שרצונו לומר ''הידים כולם שהם כחם ואונם''. ובזה מ"ש "וסמך יָדוֹ" הוא כאומר ''וסמך כחו'' ו"ידו" הוא שם הקיבוץ וכולל שתיצ ידיו עם הכח המניע אותם, מה שאין כן אם היה אומר "וסמך ידיו" היה מדבר על הידים לבד, לא על הכלל שכולל הכח המניע. ואחר שמטעם זה הוכרח לכתוב תמיד "וסמך ידו" בלשון יחיד, גלה בשעיר שכתב "שתי יָדָו" והכתיב "ידו" שידו בכל מקום גבי סמיכה הם שתים.
אמנם בסמיכה דאדם שאין צריך סמיכה בכל כחו שכן במגדף כתב הרמב"ם הל' עכו"ם שמניחים ידיהם על ראשו כתב "ידיו" שזה שכיון ריש לקיש במה שאמר ''סמיכה דבהמה קאמרי'' משום דביה צריך סמיכה בכל כחו וידו הוא שם הכלל על הכח.
ותראה מה עמקו מחשבות החכמה העליונה שכתב בנין אב זה של "שתי ידיו" גבי סמיכת שעיר המשתלח שהיא הסמיכה האחרונה שנמצא בתורה גבי קרבן, ולא כתב זה קודם לכן, מפני שעיקר הדרוש הוא ממה שכתב "'''שתי''' ידיו", שמלת "שתי" מיותר כנ"ל. ואם היה כותב זאת בסמיכה אחרת הייתי אומר שלכן אמר "שתי ידיו" למעט גדם שאין לו אלא יד אחת שלא יסמוך על הקרבן [<small>כמו שדרש בספרא ויקרא שם מ"ש "שתי הכליות" שבא למעט בעל כוליא אחת</small>] כי בעל הקרבן הסומך יצויר שיהיה גדם. וגם בפר כהן משיח לא יכול לכתוב זה כי יצויר גם כן שיהיה גדם כי משיח שעבר מחמת מומו מביא פר [<small>כמו שלמד בספרא ויקרא דבורא דחובה פ"ב מ"ו</small>] אבל בסמיכת הכהן הגדול על שעיר המשתלח לא יצויר שיהיה גדם ומלת "שתי" מיותר ומלמד בנין אב לכל הסמיכות.
==סימן נג==
| |||