התורה והמצוה ויקרא טז ג-ד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טז|ג}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרק א|סימן יא}}
בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה: כלל בלשון כי אות היחוס הבא בשמות שהם צדדי המשפט העומדים ביחוס אחד צריך להיות כפול עם כל אחד ואחד-- "וישע ה' אל הבל ולא מנחתו", "לך לעבדך לאמתך לשכירך ולתושבך", "ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה", "בדם הצפור השחוטה ובמים החיים ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת". וכן היה לו לומר פה "בפר בן בקר לחטאת ובאיל לעולה".
מזה הוכיחו חז"ל שעם האיל אינו נכנס לפנים, רק עם הפר ולא יכול לאמור "ובאיל" כי לא נכנס עם האיל. (ור"י פירש שלא צריך למעט רק עולהזו שיש לטעות שדומה להפר אבל עולת העם נתמעט מן "לא תעלו עליו וכולי").
ודע שהיו לחז"ל בזה יסוד קיים שכל מקום שכפל שם היחוס מורה שכל אחד הוא ענין בפני עצמו ובמקום שלא נמצא שם היחוס על שם אחד, מורה שהוא טפל כמ"ש בספרי (תבוא פסקא שג) ''"ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה"-- תן לכל אחד ואחד את חלקו'' ר"ל לכן בא הלמ"ד כפול בכל אחד. ושם (ברכה סימן שנז) ''"לפרעה ולכל עבדיו ולכל עם ארצו"-- למצרים בפני עצמה, לפרעה בפני עצמו, לעבדיו בפני עצמן''. ובספרי (דברים פסקא ח) ''"לאברהם ליצחק וליעקב"-- כדאי אברהם לעצמו, כדאי יצחק לעצמו וכולי'', ושם (ברכה שנז) ''"ואת כל ארץ אפרים ומנשה" לפי שהיה גדעון צעיר סמכו הכתוב שנאמר "הנה אלפי הגל במנשה"'' רצונו לומר לכן לא כתוב "את מנשה" כי היה טפל ונסמך לאפרים.{{ססס}} ובמועד קטן דף כו ''נשיא ואב בית דין ושמועות רעות מנא לן? דכתיב "על שאול ועל יהונתן ועל עם ה' וכולי". אימא עד דאיתא כולהו. אמר ליה "על" הפסיק הענין''. ובמגילה (דף ב:) ואימא פרזים ביד' מוקפים ביד' ובטו'?! מדכתיב "להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר"-- אי הוה כתיב "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר, כדאמרת, השתא דכתיב "את יום..ואת יום" אתא "את" ופסק, הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר ר"ל שאם טו' הוא טפל ועיקר הוא יד' לפרזים ולמוקפים היה לו לומר "ביום חמשה עשר" בלא מלת "את".
ובזה תבין מ"ש במכילתא (פר' בא סוף פרשה יב) ''"ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו" להודיעך שִבְחן שכשם שאמרו להם משה ואהרן כן עשו. דבר אחר, אף משה ואהרן כן עשו'' ר"ל שעוד קשה שכפי כללי הלשון היה לו לומר "את משה ואת אהרן" כמ"ש בכמה מקומות ולמה אמר "ואהרן" בלא "את". על זה דרשו שנית שהשמיט מלת "את" למען נדרוש "משה ואהרן כן עשו", שגם משה ואהרן עשו כן.
ולכן דריש ברכות (לו:) "וערלתם ערלתו את פריו"-- את הטפל לפריו, כי אחר שאמר "ערלתו" בלא מלת "את" היה לו לומר "פריו" גם כן בלא אות היחוס.
==סימן יב==
| |||