התורה והמצוה ויקרא טז א-ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 55:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|טז|ב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרשה א|סימן ו}}
ואל יבא בעל עת אל הקודש: אם היה הכוונה שלא יבא בכל ימות השנה היה לו לומר "ואל יבא בכל יום" כי יש הבדל בין "עת" ובין "יום". שמלת "עת" נאמר על כל חלק מן הזמן וכמ"ש במ"ד (<small>אמר המגיה: ?, ומצאתיה במדרש תהלים מזמור י</small>) ''יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לשתים עשרה שנה, יש עת לשבעים שנה, ויש עת לעולם'' כי מצאנו כמה עתים ביום אחד-- "לעת ערב" (בראשית ח), "לעת בוא השמש" (יהושע י), "מהבקר עד עת מועד" (ש"ב כד), "בעת צהרים" (ירמיה כ), "בעת מנחת ערב" (דניאל ט). ומצאנוהו על עתי השנה-- "עת הזמיר" (שיר ב), "העת קציר" (ירמי נ), "בעת מלקוש" (זכריה י), "לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים" (דה"א כ). ומצאנוהו על הזמן הכולל-- "עת קץ" (דניאל יא), "בעת אביא אתכם ובעת קבצי אתכם" (צפניה ג).{{ססס}} וברבה ואתחנן (פ"ב) ''יענך ה' ביום צרה-- משל למלך וכולי דוד אמר יעשה לו כבלים של יב' ליטרין שנאמר יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום יב' שעות, אמר ירמי' אין בם כח לסבול יב' שעות אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחת שנאמר ועת צרה היא ליעקב''.
ואם כן, אם היה האזהרה שלא יבא בכל יום מימי השנה היה לו לומר "ואל יבא בכל יום" כמו "בכל יום אברכך", "לשלמי נדרי יום יום", "בכל יום ויום מרדכי מתהלך". ומוכרח שכולל גם העתים המיוחדים ביום ההוא שהותר לו דהיינו שגם ביום הכפורים לא יבא בכל עת ועת מעתי היום, רק בעתים הפרטים שיבאר בפרשה. וז"ש ''"ואל יבא בכל עת"-- זה יוהכ"פ''.
והנה אם לא היה אומר רק "ואל יבא בכל עת מבית לפרוכת" היה מדבר רק ביום הכפורים לבד, כי עתות של שאר ימות השנה אין צריך לשלול אחר שלא ימצא בהם שום עת שהותר ליכנס מבית לפרכת, ומפורש אמר בסוף הפרשה שמדבר מיום הכפורים דוקא כמ"ש "והיתה זאת לכם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש" אבל אחר שאמר "ואל יבא בכל עת אל הקדש", שהוא ההיכל, ולהיכל יש עת מוגבל שמותר ליכנס בכל ימות השנה כגון לעבודה ולהשתחוות, ועת שאסור ליכנס כגון שלא לעבודה והשתחויה כמ"ש הרמב"ם (פרק ג מהל' ביאת המקדש), אם כן במ"ש "ואל יבא בכל עת" כולל גם עתי שאר ימות השנה גם כן שלא יכנס בהם בכל עת אל ההיכל ולפנים. וז"ש ''אל הקדש לרבות שאר ימות השנה'' ר"ל שאחר שאמר "אל הקדש" מבואר שכולל במ"ש "ואל יבא בכל עת" בין בכל עתי יוהכ"פ הבלתי מוגבין, בין בכל עתי שאר ימות השנה הבלתי מוגבלים.
(ור"א הקשה הלא זה נדע מקל וחמר מיום הכפורים שנצטוו לבא ואעפ"כ הוזהרו על יתר עתי היום, וכל שכן בשאר ימות השנה שאין חיוב לבא שנזהרו. ומשיב ישראל יוכיחו, שרק ברגלים שנצטוו לבא הוזהרו בלאו דלא יראו פני ריקם ואין לאו זה נוהג בשאר ימות השנה.)
==סימן ז==
| |||