התורה והמצוה ויקרא טו כה-כז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת זבים פרק ח|סימן קפט}}
כימי נדתה תהיה: ממה שכתב "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה" ואמר אחר כך "כמשכב נדתה יהיה לה" משמע שכל היום תהיה טמאה, וכן אם ראתה שני ימים תהיה טמאה כל שני הימים שעל זה מורה לשון "תהיה" שמורה ההויה והקיום. ואם כן מבואר שצריכה לשמור יום כנגד יום שמא תראה ותטמא למפרע.
וגם ממ"ש "כל ימי זובה" שהם כל ג' הימים, אם כן הם דומים בצד זה שכמו שאם ראתה ביום השלישי אין הספירה מתחלת עד למחר, כן בושמרת יום אינו מתחלת עד יום השני שמטעם זה אמר שנית "כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה" להקיש הימים זה לזה.
וכן אמר במגילה (דף כ) על מה שנאמר שם וכן שומרת יום לא תטבול עד שתנץ החמה-- מאי שנא שומרת יום? סלקא דעתך אמינא תהיה כראיה ראשונה של זב שאתקיש לבעל קרי שטובל ביום, והאי ביממא לא מצי טבלה דכתיב "כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה", ליעביד קצת שימור ותטבול...קמ"ל כיון דבעי ספירה וספירה ביממא הוא. ובזה תבין מ"ש בהוריות (דף ד) ''שומרת יום הא כתיב וספרה לה--מלמד שסופרת אחד לאחד'' והקשה הב"ש הא בנדה (דף עא) למד מן "יהיה לה) ומחק גירסא זו, ולמה שאמרנו עיקר הטעם משום ספירה.
והנה במ"ש "כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה" שמשמעותו רק בעת זיבת הדם על כרחך מדבר בזבה קטנה, כי בזבה גדולה הלא מטמאה המשכב גם אחר ימי זובה, כל שבעת ימי ספירה. אולם מדין קל וחמר היה מקום לומר דזה דוקא בזבה בעלת ראייה אחת אבל אם ראתה שני ימים תספור שבעה מקל וחמר מזב-- שאם ראה אחד אינו שומרת יום כנגד יום ובכל זאת אם ראה שתים סופר שבעה, לכן אמר כמשכב נדתה יהיה לה" שמלת "לה" מיותר, גם זרה, דהא המשכב טמא לכל העולם, לא לה לבד. ובא למעט רק לה היינו לזבה נאמר זה שא"מ המשכב אם היא בעל שתי ראיות רק בימי זובה, לא לו דהיינו לזב שהוא מטמא בהאי גוונא גם בימי ספירה. וז"ש ת"ל יהיה לה.
ומ"ש במשנה ו'ז' התבאר (בסימן קפח) לענין זב ופה למד כן לענין משכב ממ"ש שנית "כל ימי זובה".
==סימן קצ==
| |||