התורה והמצוה ויקרא טו כה-כז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} ==סימן קפז== {{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת זבים פרק ח|סימן קפז}} ==סימן קפח== {{ציט..." |
|||
שורה 4:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת זבים פרק ח|סימן קפז}}
בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה: הנה אם יכתב רק "ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים" לבד, נאמר שמדבר גם בימי נדות, שתחלה אמר "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה" היינו אם ראתהיום אחד היא טמאה נדה ופה אמר שאם "תזוב זוב דמה ימים רבים" דהיינו שלשה ימים, אף בימי נדה תביא קרבן. לכן באר "בלא עת נדתה" שבימי נדות אינה זבה לקרבן, רק ביא' יום שבין נדה לנדה. (וזה פירוש משנה א).
ופירוש הכתוב לפי הפשט שתחלה אמר שאם תזוב בעתה הרגיל-- טמאה נדה, ועתה אמר שאם תראה בלא עת נדתה, שאז בא מצד חולי ומותרות ועיפוש הדמים-- היא זבה לענין קרבן. ויען שממה שאמר "בלא עת נדתה" נוכל לומר שאם זב ממנה סמוך לימי נדה אין זה מעיפוש הדם, לכן הוסיף "על נדתה"-- שאף סמוף לנדתה מטמאה (ובגירסת הגמ' ת"ל בלא עת נדתה על נדתה סמוך לנדתה)
(ביאור משנה ב) והנה לא היה יכול לכתוב "בלא עת נדתה" לבד, שאז נאמר ''רק מופלג מנדתה'' כנזכר. וכן לא יכול לכתוב "על נדתה" לבד, שאז נפרש ''בתוך ימי נדתה''-- שאחר שראתה נדה זבו הדמים ימים רבים. רק עדיין קשה שהיה יכול לאמר "בלא עת נדתה על נדתה". {{ססס}} על זה השיבו שאז נפרש ש"על ימי נדתה" הוא פירוש על "בלא עת נדתה" שמפרש ''רק סמוך לנדתה, לא מופלג מנדתה''. לכן הוצרך לומר "או כי תזוב על נדתה" מזה ידעינין שהם שני ענינים-- "בלא עת נדתה" היינו מופלג, ומוסיף "או כי תזוב על" וסמוך לנדתה.
ובאר דכיון דאתרבי מופלג יום אחד, נדע הוא הדין ב' ג' ד' עד י', שכמו שיום הד' שהוא ראוי לספירת נקיים (<small>אם ראתה א'ב'ג' ופסקה</small>), וראוי לזיבה (<small>דהא איתרבי מופלג יום אחד, דהיינו ב'ג'ד'</small>), אף אני מרבה כל אלו עד י' וי' בכלל שהם ראוים לספירת ז' נקיים שכלים ביום העשירי.
(ביאור משנה ג) אולם עדיין יש להסתפק על יום יא' שאינו ראוי לספירת ז' נקיים של ראיית א'ב'ג' (שכלים בעשירי), מנין שיצטרף לזיבה? והשיבו ''ת"ל בלא עת נדתה''{{ססס}} ודבריהם יקרים מפנינים ובנוים לתלפיות כי יש הבדל בלשון בין מלת '''עת''' ובין '''ימי'''. כשרוצה לציין ההמשך הזמני של איזה דבר ידבר תמיד בלשון "כל ימי" "כל הימים"-- "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה", "כל הימים אשר בן ישי חי", "כל ימי נדר נזרו", "כל ימי אשר הנגע בו", וכדומה ורצונו לומר ''כל זמן המשך הדבר''. אבל כשירצה לציין מתי שחל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת "עת"-- "לא עת האסף המקנה", "עת ללדת ועת למות" וכן כל העתים המנויים שם, "ונתתי מטר ארצכם בעתו", ובסנהדרין (דף קב) יש עת מזומנת לטובה ועת מזומנת לפורעניות, ובזוהר וירא (דף קטז) מאי טעמא עת? דאית עת וזמן לכולא, וכן שם (פר' מקץ דף קצד).
ולפי זה לשון "עת נדתה" לא יצדק רק על הרגע שחל וסת האשה להיות לה אורח כנשים אבל על המשך הזמן מעת חלות הוסת עד שבעה ימים ראוי לציינו במלות "ימי", והיה ראוי לומר "בלא ימי נדתה" כי ז' ימי נדה הם ימי ההמשך, לא עת חלות הוסת בתחלה. ובמה שכתב "בלא עת נדתה" אינו שולל רק הרגע שבו יחול הוסת, ואחר חלות הוסת כל ז' ימי הנדה, הגם שהם ימי נדתה, אינם "עת נדתה". אבל התורה בחרה לשון זה לכלול בו גם יום יא' שהוא סמוך ל"עת נדתה" ר"ל '''''לוסת הבא אחריו''''' ויצדק עליו בעצם "בלא עת נדתה" שעדן לא הגיע הוסת עד יום מחר, וזה שנאמר ''מנין לרבות יא' ת"ל בלא עת נדתה''. והרא"ם והקרבן אהרן ומפרשי הש"ס נדחקו בזה, והמעיין יבחן. וכל המאמר הזה מובא בנדה דף עא, עיי"ש.
ובאר שאין לרבות יב' שאינו נכלל בספירת "או כי תזוב" דהיינו אם ראתה ב'ג'ד' שריבה מ"או כי תזוב על נדתה" שכלו ימי הספירה בי"א.
==סימן קפח==
| |||