התורה והמצוה ויקרא טו י-יא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת זבים פרק ד|סימן קלט}}
וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו: פירשו חז"ל שאין לפרש שכינוי "תחתיו" מוסב על מלת "המרכב" ופירושו ''בכל אשר יהיה תחת המרכב'', דהא גם הזב עצמו אינו מטמא כלי שטף אלא במגע ואיך מטמא המרכב
ובנדה (דף לב סוף ע"ב) ''עליונו של זב מנלן? דכתיב "וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא", מאי תחתיו? אילימא תחתיו דזב-- מ"ואיש אשר יגע במשכבו" נפקא! אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו ומאי ניהו עליון של זב. נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. אימר נתקו הכתוב מטומאה חמורה דלא מטמא אדם לטמא בגדים אבל אדם או בגדים ליטמא. אמר קרא-- "יטמא", טומאה קלה משמע''
שורה 11:
ודברי הגמ' הלזו נפלאה ונעלמה ואין פותר. וכמו שהקשו התוס' על גירסא זו: ( א ) איך מוקי קרא בעליונו של זב הפך הספרא שמוקי לה במרכב?{{ססס}} ( ב ) איך הוה בעי לאוקמי במשכב והא במשכב כתיב כיבוס בגדים ופה אין צריך כיבוס בגדים?{{ססס}}( ג ) איך מוקי לה בעליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין והא כתיב "יטמא עד הערב", הרי מדבר מדבר שמתטהר בערב על ידי טבילה, ואוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה?!
['''''ולכן מחק רש"י גירסא זו וגרס במקומה ''ומאי ניהו נישא והנשא כתיב''. ועל זה הרבו התוס' והרמב"ן בחידושיו לתמוה כמה קושיות ופליאות והיותר ק"ו דבמסורת נמסר "נושא" מלא
וכפי הנראה פליגי בזה הרמב"ם והראב"ד (פרק ו מהל' מטמאי מו"מ ה"ג) שהרמב"ם כתב כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם הנקראים מדף והם כולם ככלים שהוא נוגע בהם שהם ראשון לטומאה ואינם מטמאים לא אדם ולא כלים אבל מטמאים אוכלים ומשקים כשאר ולדות הטומאה וטומאת מדף מדבריהם.{{ססס}} וכתב הראב"ד וז"ל יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אף על פי שהוא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי אמרה תורה "והנוגע בכל אשר יהיה...תחתיו יטמא עד הערב" ודרשינן ליה במס' נדה כל אשר יהיה הזב תחתיו ואמרה תורה יטמא עד הערב, אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע. ע"כ.
מבואר שהרמב"ם החזיק כדרשת הספרא שמ"ש ב"כל אשר יהיה תחתיו" קאי על המרכב כמו שכתב בפי' (שם ה"ב) וגם קשה לי על דרוש הגמ' ממ"ש "יטמא עד הערב" ואוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה. לכן כתב שהוא מדבריהם וסבירא ליה שדרוש זה אסמכתא בעלמא. והראב"ד סבירא ליה שהוא דרשה גמורה ולכן הוכרח לומר שמטמא כלי שטף גם כן ויצדק "יטמא עד הערב" מצד הכלי שטף שיש להם טבילה. אולם דעת הראב"ד הוא נגד כל הפוסקים וסותר למ"ש שעליונו של בועל נדה מטמא כעליונו של זב (כמ"ש בנדה שם) והוא אינו מטמא רק אוכלים ומשקים כמ"ש הרמב"ם (שפ פרק ג הלכה ב) ושם אודי ליה הראב"ד. וגם שתאמר שהוא אסמכתא לא תמצא ידך לכוין גירסא שבידינו אף בדרך אסמכתא.▼
▲מבואר שהרמב"ם החזיק כדרשת הספרא שמ"ש ב"כל אשר יהיה תחתיו" קאי על המרכב כמו שכתב בפי' (שם ה"ב) וגם קשה לי על דרוש הגמ' ממ"ש "יטמא עד הערב" ואוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה. לכן כתב שהוא מדבריהם וסבירא ליה שדרוש זה אסמכתא בעלמא. והראב"ד סבירא ליה שהוא דרשה גמורה ולכן הוכרח לומר שמטמא כלי שטף גם כן ויצדק "יטמא עד הערב" מצד הכלי שטף שיש להם טבילה.{{ססס}} אולם דעת הראב"ד הוא נגד כל הפוסקים וסותר למ"ש שעליונו של בועל נדה מטמא כעליונו של זב (כמ"ש בנדה שם) והוא אינו מטמא רק אוכלים ומשקים כמ"ש הרמב"ם (שפ פרק ג הלכה ב) ושם אודי ליה הראב"ד. וגם שתאמר שהוא אסמכתא לא תמצא ידך לכוין גירסא שבידינו אף בדרך אסמכתא.
וחלקי אמרה נפשי לפרש דברי הגמ' מוסכם עם הספרא בשינוי[?] מלה אחת במה שכתוב "ומאי ניהו עליון של זב" צריך לומר "ומאי '''מיעט''' עליון של זב" והכי פירושו: שקשה להו עמ"ש "הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" (שקאי על מרכב הזב כדרוש הספרא) הלא הדבר הנתון תחת הזב הוא מטמא משום מושב [וכמ"ש בספרא (פרק ג משנה י) אוציא את אלו ולא אוציא את האוכף ת"ל מרכב] ופי' שהסילא העשוי לנוח בו עגבות הרוכב אינו טמא משום מרכב רק משום מושב רק העץ שלפני הסרגל, לפניו ולאחריו" שאינו עשוי לישיבה רק לסמוך עליו, טמא משום מרכב. והנה העץ הזה שלפני סרגל אינו תחת הזב רק הזב הוא תחתיו כי מלת "תחתיו" יבא לפעמים על דבר שהוא בצד דבר אחר כשהוא נמוך ממנו כמו "והוא עומד עליהם תחת העץ", "והוא יושב תחת האלה". ומבואר שאין מדרך הלשון לומר על המכסה שעל האדם בלשון שהאדם הוא תחת המכסה רק יתפס הלשון שהמכסה הוא על האדם כי יאמר שהטפל על העיקר לא שהעיקר הוא תחת הטפל, ואם היה הכוונה על עליונו של זב היה ראוי לומר "והנוגע בכל אשר יהיה עליו",מה שאין כן בשאומר "בכל אשר יהיה הזב תחתיו" אין פירושו על המכסה שעליו שעל זה הלשון הראוי "בכל אשר יהיה על הזב" רק פירושו שהזב נמוך ממנו ונסמך עליו שהוא המרכב שהוא אינו על הזב רק בצידו, רק הזב הוא תחתיו. וזה שנאמר מאי תחתיו אילימא תחתיו דזב (היינו האוכף שהוא תחת מושבו) מ"איש אשר יגע במשכבו" נפקא (ר"ל שזה הוא מושב, לא מרכב, ונפקא ליה מ"איש אשר יגע במשכבו" שמשם ידעינן משכב ומושב) אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו (ר"ל בהעץ שלפני הסרגל לפניו ולאחריו שאינו תחת הזב רק הזב יושב תחתיו ונסמך עליו שהזב נמוך ממנו) ומאי מיעט עליונו של זב ר"ל ולכן תפס לשון זה ולא אמר בלשון "הנוגע במרכבו" שתפס כן למעט עליונו של זב שר"ל רק אשר יהיה הזב תחתיו ולא אשר יהיה הוא על הזב שהוא עליונו של זב▼
▲וחלקי אמרה נפשי לפרש דברי הגמ' מוסכם עם הספרא בשינוי[?] מלה אחת במה שכתוב "ומאי ניהו עליון של זב" צריך לומר "ומאי '''מיעט''' עליון של זב" והכי פירושו: שקשה להו עמ"ש "הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" (שקאי על מרכב הזב כדרוש הספרא) הלא הדבר הנתון תחת הזב הוא מטמא משום מושב [<small>וכמ"ש בספרא (פרק ג משנה י) אוציא את אלו ולא אוציא את האוכף ת"ל מרכב</small>] ופי' שהסילא העשוי לנוח בו עגבות הרוכב אינו טמא משום מרכב רק משום מושב. רק העץ שלפני הסרגל
והנה כבר ידעינן שעליונו של זב טמא מטעם היסט [<small>כמ"ש הרמב"ן שנפקא לן ממ"ש "וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר" איזה מגעו שהוא ככולו זה היסטו ופרק יוצא דופן-- "וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים" זה היסטו של זב שלא מצאנו לו חבר בכל התורה כולה</small>] ואם כן אי אפשר לפרש שאינו מטמא כלל ועל כרחנו בא המיעוט שנתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה.
| |||