התורה והמצוה ויקרא יג ט-י: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
 
==סימן סט==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן סט}}
 
נגע צרעת כי תהיה: בפי דעת המבארים, דברה תורה תחלה דרך כלל-- "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת" ואחריו פרשה מן האחרון אל הראשון ופירש תחלה דין בהרת עזה כשלג ואחריו בהרת ספק שצריכה הסגר ואח"כ דין מספחת טהורה וטמאה, ועתה יפרש דין שאת.
שורה 13 ⟵ 15:
 
==סימן ע==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן ע}}
 
נגע צרעת כי תהיה באדם: בכל הפרשה תפס "אדם כי יהיה בו" "ובשר כי יהיה בו" כי כן דרך הלשון כשיאמר שהתואר נמצא במתואר או שחל המקרה בעצם וכדומה יבא העצם או המתואר בדרך הנושא וחלות המקרה יסופר עליו בדרך נשוא המאמר-- "את כל העץ אשר בו פרי עץ", "כל בשר אשר בו רוח חיים", "איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני", "איש אשר יהיה בו מום", "או איש אשר יהיה בו שבר רגל" וכדומה. וכן היל"ל "אדם אשר יהיה בו נגע צרעת" ואמרו חז"ל ששינה הלשון ללמד שכן גם הדין בשחל הנגע על האדם כולו. וז"ש להביא את הבא בכולו לבן שתהיה המחיה מטמאתו. ובזה דרך לומר בלשון זה כמו "כי יהיה באיש חטא משפט מות" שזה נמצא בכלל האיש, לא בחלק ממנו. והראב"ע כתב "והובא"-- האדם כחבריו ר"ל כי בכל מקום יסוב הפעל על הנושא ומשמעו והובא הנגע לכן תקן שפעל והובא מוסב על שם אדם אבל לדרשת חז"ל הלשון מתוקן שבזה הנגע היא המובא אחר שהתפשטה על כולו, ואינה בחלק מבשרו, רק היא כל האדם. (ובארו שא"א לדעת דין זה מן הסברה דלא גרע נגע שהתפשטה בכולו מנגע קטנה, שהלא ראינו קולא בנגע כזה שאינו סימן טומאה-- דכולו הפך לבן טהור הוא)
 
==סימן עא==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן עא}}
 
וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור: כבר בארנו (למעלה סי' סא) שכל מקום שיאמר מלת "והנה" היא מורה על דבר חדש וזה לא יצדק פה לפי פשוטו שלא נולד דבר חדש בעת הראיה רק שראה שהנגע היא שאת לבנה והיל״ל "וראה הכהן שאת לבנה בעור". ופי׳ חז״ל שפי׳ הכתוב "נגע צרעת כי תהיה באדם" ר"ל א׳ מד׳ מראות נגעים (כמו שהכרחנו פי׳ זה בסי סט) ובעת שהובא אל הכהן נשתנה הנגע אל נגע אחר, וראה והנה (נולד בה דבר חידוש) שהיא שאת לבנה וז״ש קראו לו לראות נגע א׳ וצמח בו נגע אחר מנין ת״ל וראה הכהן והנה שאת
 
==סימן עב==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן עב}}
 
והיא הפכה שער לבן: מלת "והיא" שבא תחת השם בא תמיד לדייק "היא" לא זולתה (וכמ"ש באה״ש כלל ר״י) כי היה יכול לומר כמ"ש בשחין "ושערה הפך לבן" או כמו בנתק "ובה שער הפך לבן", ועפ"ז הוציאו ג' דרושים
שורה 31 ⟵ 39:
 
==סימן עג==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן עג}}
 
והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת: הנה בארתי (בפ׳ קדושים ס׳ קא) שבין לר׳ יאשיה בין לר' יונתן לכ״ע וי״ו הבא במאמר פשוט בא לחבר, וכיון שפה כתיב "ומחית" משמע לכאורה שצריך שניהם, ואף שכבר אמר "ושער בנגע הפך לבן וטמאו הכהן" הרי דשער לבן לבדו סימן טומאה שכבר התבאר (בס׳ נו) שזה נאמר בכל המראות, עדיין י״ל שמשמיענו פה שהמחי׳ אינה ממעט שיעור הנגע ור״ל אף שמחית בשר חי בשאת בכ״ז כיון שהפכה שער לבן טמא וז״ש (במשנה ח) יכול לא תהא בה עד שיהיה בה שיער לבן ומחיה, ר״ל שמחי׳ לבדו אינו מטמא בלא שיער לבן, ומשיב ת״ל צרעת נושנת היא היא טמא וכולי ר״ל שאם נאמר שהמחיה אינה סימן טומאה ועיקר הטומאה הוא משום שער לבן שעמו איך קורא אותה בשם צרעת נושנת הלא תנאי השער לבן היא שיהפך לבן אחר חלות הנגע, ואם שער לבן קדם לנגע טהור, א״כ היא צרעת חדש שתחלה הי׳ שאת (שאינו צרעת עדיין) ואח״כ ע״י שהפכה שער לבן נעשית צרעת ומזה מוכרח שהמחי' היא לבדה סימן טומאה ואחר שהמחי׳ מטמאה אף שקדמה לנגע (כמ״ש פ״ג מ״א) יצויר שהצרעת, שהיא המחיה (שעיקר שם צרעת הונח על המחיה כנ״ל ס׳ מב), קדם להשאת והיא צרעת נושנת ומזה מוכח שהיא טמאה וא״צ דבר אחר לסעדה .
שורה 43 ⟵ 53:
 
==סימן עד==
 
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת נגעים פרשה ג |סימן עד}}
 
ומחית בשר חי בשאת: "בשר חי" היינו בשר בריא ומרגיש וכן פרש״י וראב״ע. ועז״א בשר חי ולא השחין והבוהק, כי בשר השחין אינו בשר חי כי היא חולי בבשר, כמ״ש וימרחו על השחין ויחי (ישעי׳ לח) וכן הבהק אינו חי כמ״ש "בהק היא פרח בעור" א״כ פרח בו דבר ושינה מראהו (והרמב״ם והרע״ב שכתבו (פ"ו דנגעים מ״ו) שבהק מטמא משום מחי׳ דבריהם תמוהים כמ״ש התוי״ט שם)