ביאור:משלי א כט: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

 

 

 

==שנאו דעת==

לפעמים אדם מעדיף לא לדעת דברים, מתוך מחשבה שאי-הידיעה תפטור אותו מאחריות. לדוגמה, אדם רואה מפגע בטיחותי, ובמקום למלא את חובתו ולדווח עליו, הוא ''' שונא לדעת,''' מתעלם ועושה את עצמו כאינו יודע.

 

 

 

הכתוב מזהיר, שהניסיון לא לדעת בסופו של דבר יתנקם בו - {{צ|אז יקראונני ולא אענה... תחת כי שנאו דעת}}.

יש אנשים שמנערים מעצמם כל מגבלה מוסרית, אנשים ש"אין להם אלהים". הם שמים את עצמם במרכז, ולכן הם אטומים ואינם מקבלים כל חכמה מהסביבה.

 

 

הכסיל בפסוק זה בוחר ברגש '''השנאה''' ולא בוחר ברגש '''היראה,''' ולשתי הבחירות הללו יש תוצאה דומה. " {{צפ|תוכן=יש פה תוכחה קשה לכל אחד מאיתנו: עד כמה אנחנו מוכנים רוצים, בוחרים ושואפים לחוש את הלימוד שלנו ולקבל עלינו עול מלכות שמים, או בקיצור, לערב גם את הנפש שלנו}} " {{קטן|קטן= (אורי יעקב בירן, [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=21572 דעת ויראת השם] )|}} .

האדם הדוחה דעת ותוכחה, בסופו של דבר מגיע למצב שבו הוא מאבד את האבחנה בין התיחסות עניינית לתוכן התוכחה, לבין פגיעה אישית. הוא לא רואה את התועלת ההשכלתית שבתוכחה, ובוחר להגיב בעלבון על דבר התוכחה, הנתפסת בעיניו כהפחתת ערך, השפלה ופסילה עצמית. כאמצעי התגוננות, הוא מטיל דופי במוכיח ומנאץ ומקלל אותו.

 

 

==סיכום==

שני הפסוקים שקראנו מתארים ארבעה רגשות - שנאה, חוסר-יראה, חוסר-רצון, בוז. במאמר ניסינו להסביר את הגורמים לכל אחד מהרגשות, ומדוע כל אחד מהם חוסם את התלמיד ואינו מאפשר לו לקלוט חכמה. כשעולם הרגש של האדם חסום, הוא דוחה כל חכמה שהאדם מנסה להכניס לקרבו.

 

 

אפשר להמשיל את עולם הרגש לצינור המגשר בין האדם לזולתו; כשעולם הרגש סתום, זו כמו סתימה בצינור - כמה שמנסים "לדחוס" לתוכו עוד חכמה ודעת, עצות ותוכחות, שום דבר לא יגיע ליעדו אלא רק יצטבר בצינור עד שיגרום לפיצוץ...

 

 

==מקורות ופירושים נוספים==

::*מפסוק ב, {{צ|לדעת חכמה}}, אמר שעניין הספר הוא לדעת ולידע דרך הטוב והחיים, שהיא ידיעת כלל התורה {{קטן|קטן= (פסוקים 1-6)|}} ;

::*ומפסוק ז, {{צ|יראת ה'}}, אמר, שיראת ה' ראשית הכל {{קטן|קטן= (פסוקים 7-9)|}} ;

 

וזהו:

 

::*{{צ|תחת כי שנאו דעת}} - הוא נגד " לדעת חכמה ";

::*{{צ|לא אבו לעצתי}} - הוא נגד " בני אם יפתוך... ", שהיא עצה טובה ונכונה.

::*{{צ|נאצו כל תוכחתי}} - הוא נגד " עד מתי פתאים... ", שהיא תוכחה." {{קטן|קטן= ( [[:הגאון מווילנה על משלי א ל|הגאון מווילנה]] )|}} .

==ביטויים / ע"פ אורי יעקב בירן==

 

 

 

'''יעץ ''' [[ביאור:יעץ = נתן רעיון לפעולה, לזולת או לעצמו|= נתן רעיון לפעולה]] .   לפעמים נער '''לא אובה''' לקבל עצות, כי בא לו להרגיש עצמאי ובוגר, הוא רוצה לחוות בעצמו את כל החוויות החדשות של גיל ההתבגרות, ולא לשתף "יועצים" מבחוץ: " {{צפ|תוכן=אחת החוויות הקשות בין הורים למתבגרים... היא... שלפתע הילדים כבר לא צריכים אותם. אין הכוונה שלא צריכים אותם לגמרי, שהרי מישהו צריך לכבס את הבגדים ולתת כסף לחוגים ולבית הספר, אבל אין צורך נפשי בהורים, יש כבר חברים שאיתם נמצאים ומדברים. אחד הביטויים לכך היא אי הוועצות בהורים. יש שלב מסויים בו האנשים שמים לב לכך שכבר הרבה זמן שילדם לא מתלבט ומעלה ספיקות עמם, והחלטות משמעותיות לחייו התקבלו ללא שיתוף ההורים. כשישאלו בעדינות האם חושב להיות מדריך מחוץ לעיר או בשכונתו, האם מתכוון לבחור במגמת פיזיקה או בגיאוגרפיה מעשית, יש סיכוי שבנם יענה להם. כשירצו לעזור לו, הוא יתעצבן ויגיד שלא יתערבו לו בחיים, או שאין לו כח, או שיש תכנית ממש מרתקת שהתחילה עכשיו וכו' וכו'... אי הרצון לשמוע עצות הוא ביטוי מובהק לחוסר רצון לשתף. אדם שלא רוצה לשמוע עצות מהחכמה, בעצם אומר שאין לה חלק בחייו. לא שבנושא הזה העצה לא רלוונטית, אלא שבמכלול חייו אין מקום לחכמה. מדוע הוא לא מוכן לשתף? מדוע הוא לא מרגיש שהחכמה משמעותית וקשורה לחייו? התשובה לכך... האדם כבר בנה עולם לעצמו, והוא לא נתן לחכמה מקום בו}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=21669 שונא התוכחות] )|}} .

 

</div>

 

 

{{מקורות|מקורות=

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-01-2930.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-11-02.

}}

<noinclude>

{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-01-2930.html}}