מגן אברהם על אורח חיים ד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מג"א |
ת"ו ש"ל ב"ע |
||
שורה 69:
{{משע|מא|כ|בין המתים}} — היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סימן כ"ג). וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות, ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גם הפנים, עד כאן לשונו עיין שם.
{{משע|מא|כא|שנגע במת}} — משמע דאם הלך אצל מת אחד אינו צריך נטילה. מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין המלוין אותו.
{{משע|כב|שמפליא כליו}} — אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא.<קטע סוף=יח/>
===[[שולחן ערוך אורח חיים ד כא|סעיף כא]]===
<קטע התחלה=כא/>
{{משע|מא|כג|אין להקפיד}} — מותר ליגע בידו עד הפרק הנקרא קובד"ו, ובצוארו עד החזה (ב"י סימן צ"ב בשם כל בו וספר היראים).<קטע סוף=כא/>
===[[שולחן ערוך אורח חיים ד כב|סעיף כב]]===
<קטע התחלה=כב/>
{{משע|מא|כד|או בעפר}} — או בקורה (ס"ח), בין שהם [הידים] מלוכלכים, בין שהם בהיסח הדעת (טור סימן צ"ב).
{{משע|מא|כה|על נקיות ידים}} — צריך עיון, דבסוף סימן קנ"ט פסק דלעולם מברך על נטילת ידים, וכן משמע בתשובת רשב"א סימן קצ"א ובסימן תשנ"ד, עיין שם, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי. ולכן אין אנו מברכין על נטילת ידים לתפילת מנחה, משום דדי בנקיון עפר. ואם כן, למה פסק כאן על נקיות ידים? עיין מה שכתבתי סעיף א', ועיין סימן קכ"ח סעיף ו'.<קטע סוף=כב/>
===[[שולחן ערוך אורח חיים ד כג|סעיף כג]]===
<קטע התחלה=כג/>
{{משע|מא|כו|קודם נטילה}} — דסתם ידים אינן פסולות לברכה, דהרי מברכין על הפירות ואין צריך נטילת ידים.
{{משע|מא|כז|ערום}} — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעות בית הסתרים, כמ"ש סעיף כ"א.
{{משע|מא|כח|שינקה אותם}} — בצרורות ובכל מידי דמנקי (כ"ז ברשב"י סימן קנ"ג). ומכל מקום בקומו יאמר: מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, שאין בזה לא שם ולא כינוי (סדר היום).<קטע סוף=כג/>
| |||